|
בס"ד כג כסלו תש"ע בבא בתרא קט-קי בדיקת משפחות החתן והכלה / הרב ירון בן-דוד, בארות יצחק במסגרת הדיון על ירושה שעוברת ממשפחה למשפחה, מגיעה הגמרא לדיון על בדיקת ייחוס לפני החתונה, ואומרת דברים חמורים מאוד על משה רבנו: 1. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קט,ב – קי, א אמר ר' אליעזר: לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרון שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון", ממשמע שנאמר בת עמינדב, איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר אחות נחשון? מכאן, שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומין לאחי האם. משמע מפה שדוקא החתן צריך לבדוק את משפחת הכלה, עד כדי כך שאפילו זכותו של משה רבנו לא תעמוד לו אם הכלה אינה מבית טוב. אגב, אין פה דרישה הדדית. הכלה אינה צריכה לבדוק את משפחת החתן. כך מסביר זאת ר' בחיי בפירושו לתורה, כאשר הוא מסביר את המנהג להקריא לחתן את הפסוקים העוסקים במציאת שידוך ליצחק: 2. רבינו בחיי בן אשר (המאה ה-13, ספרד), בראשית כד, ג ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא פרשה זו לחתן ביום חתונתו להזכיר העם שייזהר בנישואיו ושלא יקח אשה לשם יופי, שהרי הכתוב אומר 'שקר החן והבל היופי' ולא לשם ממון, כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר, לפי שהוא נכשל ונענש בכל אחת ואחת משלוש כוונות אלו, אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע אחר משפחת האם, כי כן טבע היין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו. כמו שהיין מקבל את טעם החבית, אומר ר' בחיי, כך גם הילד מקבל יותר מתכונות האם מאשר מתכונות האב, כי הוא טמון בגופה במשך תשעה חודשים. המקור לעניין הזה, כאמור, הוא המלים המיותרות 'אחות נחשון'. מעניין לציין שבדיוק כפי שהמלים 'אחות נחשון' מיותרות, גם המלים 'אחות לבן' מיותרות: 3. בראשית פרק כה פסוק כ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: אבל במקרה הזה דוקא דרשו את זה לטובה: 4. בראשית רבה פרשה סג אות ד מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים. מדוע כשכתוב 'אחות נחשון' דורשים חז"ל שמכאן שצריך לבדוק באחיה של הכלה, ואילו כשכתוב 'אחות לבן הארמי' לא דורשים זאת? (שהרי ברור שאם היה אליעזר דורש באחיה של רבקה אנחנו לא היינו פה היום...) מסביר המהרש"א כך: 5. מהרש"א (ר' שמואל איידלס, המאה ה-16, פולין) חידושי אגדות בבא בתרא קי,א וגבי אחות לבן הארמי שכבר הוזכר ג"כ יחוס של בת בתואל הארמי כתב הרא"ם דמכל מקום ליכא למידרש התם כדהכא דלא שייך התם לומר שבדק בלבן ועוד שלא היה צריך לכתוב לא את אביה ואת אחיה ואת מקומה שכבר הוזכרו למעלה. ועל כרחך יש לומר שכולם באו לדרשה כדי להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם עכ"ל. ועי"ל דהתם נמי איכא למדרש כדהכא לפי שבאו שם לספר תולדותיו של יצחק שהם עשו ויעקב אמר שהיתה אחות לבן וע"כ נולד עשו ממנה שרוב בנים אחר אחי האם וכה"ג איתא במדרשות והענין מבואר כי האחים והאחיות הנולדים בבטן אחד הם קרובים לטבע אחת והעובר הוא ירך אמו כי עיקר גופו של אדם נוצר מאמו כדאיתא פ' המפלת וע"כ הוא על רוב בטבע אחי האם להרע ולהטיב: אלו הם דברים חמורים מאוד שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו לומר: העובדה שאברהם ויצחק לא בדקו טוב יותר את משפחת הכלה גרמו לכך שנולד ליצחק בן כמו עשיו. ובאמת, צריך לשאול: מדוע לא בדקו גם את משפחתה של רבקה? הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, וודאי ידע גם את דברי הגמרא בבבא בתרא, וכיצד נשא לאשה מישהו שאחיה כזה רשע? מסביר ר' יהודה החסיד שבעצם אין בכך איסור אלא עצה טובה: 6. ספר חסידים (ר' יהודה החסיד, המאה ה-12, גרמניה) סימן שעח יש דברים שהתירה תורה, ואם יעשה האדם יבוא לדין עליהם, שיש לו לאדם לחשוב שלא התירה אלא כנגד יצר הרע, כגון יפת תואר. ולפי שלקח דוד יפת תואר יצא ממנו אבשלום ונהרג הוא ונהרגו כמה נפשות עמו. וכן אדם שיכול לקחת אשה שאחיה צדיקים, ולקח אשה שאחיה רשעים, על זה יביאו אותו לדין שגורם לעצמו שבניו דומין לאחי האם. כלומר שכאשר יש לאדם ברירה והוא בוחר לשאת דוקא אשה שאינה ראויה, הוא עלול לשלם על כך את המחיר. אבל במקרה של רבקה היה ברור לכולם שאין מישהי מתאימה יותר, ומה עוד שהקב"ה סימן לו שזאת האשה המיועדת לו, ודאי שאין בכך איסור. אמנם המימרא שצריך אדם לבדוק את אחי האם לא הובאה להלכה בשולחן ערוך וברמב"ם, אבל העניין הזה אכן הובא להלכה והיה מקור לתשובות רבות בספרי הפוסקים. דוגמא לכך ניתן לראות בשו"ת הרא"ש: 7. שו"ת הרא"ש (ר' אשר ב"ר יחיאל, המאה ה-13, גרמניה וספרד) כלל לד סימן א שאלה: ראובן שידך בתו לבן שמעון וקבעו זמן ליום החופה, והתנו ביניהם, שכל מי שיעבור הזמן, שיתן לחברו סכום ידוע לקנס. וקודם שהגיע זמן החופה, יצאה בת ראובן, אחות המשודכת, מן הכלל, וכפרה בעיקר, ובשביל פגם זה לא רצה שמעון שיכניס בנו את משודכתו לחופה, והעביר המועד, וראובן תובע את הקנס. ושמעון אומר, דאדעתא דאונס גדול כזה, שישא בנו אחות מוחלפת, להשחית נחלתו ולפגום משפחתו, לא אתני. תשובה: יראה שהדין עם שמעון; דאע"פ שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס, כיון שאונס כזה אירע, אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד לעשות לא היה משדך בנו לבתו, הוי כאלו התנה מעיקרא בשעת מעשה. דברים אלו, עם כל החידוש שלהם, אף הובאו בשולחן ערוך להלכה: 8. שולחן ערוך אבן העזר סימן נ סעיף ה ראובן שידך בתו לשמעון בקנין ושבועה והשלישו שטרות, ואחר כך אירע שהמירה אחות המשודכת, יכול שמעון לחזור בו ופטור מהקנין ומהשבועה ומחיוב השטר (דהיינו הקנסות שעשו ביניהם). ואם החזיר השליש השטר למשודכת, לא עשה כלום. וה"ה אם נשתטית המשודכת, שיוכל המשודך לחזור בו. וכן אם קלקל המשודך מעשיו, יכולה המשודכת לחזור בה ופטורה מהקנין ומהשבועה ומחיוב השטר. ואם החזיר השליש השטר למשודך, לא עשה כלום. חידוש גדול יש בדבריו של הרא"ש, שזה ברור שהחתן לא היה מסכים לתנאי כזה, וזה נחשב כאילו אמרו זאת בפירוש גם כשלא אמרו. אבל לא כל הפוסקים הסכימו שתשובתו של הרא"ש תהווה תקדים לשאלות אחרות שהובאו בפניהם. הט"ז כותב שניתן להרחיב זאת גם לעניינים אחרים שאינם המרת דת, אבל רק כשמדובר באחות הכלה: 9. ט"ז, (ר' דוד סגל, המאה ה-17, פולין) אבן העזר סימן נ ס"ק ח הטעם בטור בשם תשובת הרא"ש דיש בזה אונס לישא אחות מומרת, והוה כאילו פירש תחלה שבזה יכול לבטל השידוך. ונראה דהוא הדין אם זינתה אחותה והיתה אשת איש הוה פגם גדול ואפילו היתה פנויה והרתה לזנונים יש גם בזה פגם גדול. אבל אם נעשה דברים אלו באחות אם של המשודכת לא דמי לזה... כיון שעיקר הדבר אינו אלא סברת הרא"ש ע"פ אומדנא כמוזכר בתשובה לא נלמד ממנה רק מה דדמי מכל צד ואין לך להוסיף יותר כנ"ל. חותנו, הב"ח, לא הסכים להרחיב זאת אפילו לגילוי עריות והשאיר את חידושו של הרא"ש רק במקרה הספציפי ההוא של המרת דת: 10. שו"ת הב"ח (ר' יואל סירקיש, המאה ה-17, פולין) סימן ח ראובן ושמעון מחשובי המדינה עשו שידוכין והתקשרו יחד בחרם ובקנס כמנהג המדינה דבן ראובן ישא את בת שמעון לזמן פלוני, ובתוך הזמן נשמע קול ברחובות קריה דבת אחותו של החתן זינתה תחת בעלה ומחמת קול הברה זו נמשך שמעון אחור ופוטר עצמו מן הקנס והחרם בטענה דאדעתא דהכי דיתחדש קול כזה לא שיעבד נפשו לה להתחתן עצמו ולפגום משפחתו: תשובה נראה שאין ממש בטענות שמעון דאף ע"פ דהרא"ש בתשובה כלל ל"ד פסק דהיכא שתוך הזמן יצתה אחות המשודכת מן הכלל והשתמדה דהמשודך יכול לחזור בו ופטור מלשלם קנס והאריך בראיותיו וכן פסק באבן העזר בסי' נ', עם כ"ז נראה כיון דהדין זה חידוש הוא וכבר יש להשיב על פסק זה ועל ראיותיו כאשר יתבאר בס"ד הבו דלא לוסיף עלה דדווקא במעשה שהיה לפני האשר"י דחמיר טובא משא"כ בנ"ד. וזה מכמה טעמים: חדא דטעמו אף על פי דשעבד עצמו בסתם לקנס ולא פירש שום תנאי מ"מ כיון דאירע אונס כזה שאין רגיל בבנות ישראל והוא פגם משפחה אדעתא דהכי לא שיעבד נפשו וכדאמר בפ' מי שאחזו אונסא דלא שכיחא לא קיבל עליהו והדבר ידוע מסוגיא דהתלמודא דיצרא דע"ז הוא דלא שכיח לבתר דנמסר ביד אנשי כנסת הגדולה אבל יצרא דזנות שכיח טובא... והשתא כיון דאונס דזנותא שכיח טובא פשיטא דלא מצי שמעון למטען טענה כדפריש בתוספות פרק מי שאחזו דאיכא תלתא גוונא אונס דאונס דשכיח לגמרי לכולי עלמא לא מצי טעין טענת אונס דהוה ליה לאתנויי. ועוד נראה דדוקא ביציאה מן הכלל דמפורסם וגלוי הפגם לעיני הכל אבל נידון דידן אינו גלוי ומפורסם דדלמא אויבים הוא דאפיקו לקלא... וגדולה מזאת נראה דאפילו היתה מודה לדברי העדים אפשר דהתחרטה והרהרה בתשובה בלבה ולא תשוב עוד וגם תקבל על נפשה סיגופים על העבר ואין כאן פגם, מה שאין כן בנעשתה משומדת ועודה מחזקת בטומאתה בגלוי ונטמעה בין הגוים דבכל עת היא עוברת על כל התורה והלכך בנדון דידן אין כאן פגם משפחה. ועוד נראה דלא קאמר הרא"ש אלא באחות המשודכת... אבל בבת אחותו שאין כאן לא לזה ולא לזה אין לנו ראיה דאיכא בזה פגם לבנו של ראובן דנימא אנן אומדנא דמוכח שאילו היה יודע דבר זה לא היה מקבל עליו קנס זה... דכבר אנו רואין חשובים והגונים דלא קפדי מלהתחתן באיש שנמצא במשפחתו משומד או קרוב עובר עבירה כיון שהמשודך עצמו הוא אדם חשוב והגון כדאשכחן בריב"ז דבן אחותו אבא סיקרא היה פריץ שופך דם בירושלים וכן לר' יוסי בן יועזר איש צרידא היה יקום איש צרורות בן אחותו רכיב סוסיא בשבתא כדאיתא בבא בתרא פרק חזקת הבתים ובשוחר טוב ואם כן ודאי נשמע דאין להרחיק אדם חשוב או לדחותו מלהתחתן עמו בשביל קופה של שרצים התלויה לו מאחוריו והלכך איננו נפטר מעונש שבועה. החתם סופר נשאל שאלה אחרת: שם לא היה מדובר בשבועה שנעשתה לפני כן אלא האם לכתחילה ראוי להשתדך במשפחה שבה ישנה שמועה כזו רעה: 11. חתם סופר (ר' משה סופר, המאה ה-19, סלובקיה) אבן העזר א סימן קיג ת"ח אחד רוצה לשדך בתו עם ההגון להבחור וטוב, אך אומרים כי אבי אם אביו המיר דתו אם יש לחוש לפגם משפחה. הנה הרא"ש בתשובה כלל ל"ד סי' א' כתב אהמירה אחות המשודכת יכול לבטל השידוכין בלי שום קנס וחשש שבועה דאדעתא דפגם משפחה לא נשבע ולא התחייב בקנס. וכ' ט"ז בי"ד סי' רכ"ח ובא"ע סימן נו"ן ס"ק ח' דאין להוסיף עליו אחות אם המשודכת דהבו דלא לוסיף עליו ע"ש, והדין עמו דגם באחותה אילו לא אמרה הרא"ש לא הוה ידעינן ליה דלא מצינו פגם משפחה בש"ס ופסול יוחסין אלא בנוצר ונולד באיסור כגון משפחה ועבד וחייבי לאוין וכדומה אבל לא ע"י קלקול המעשים הלא אח עשיו ליעקב ורבקה אחות לבן הארמי והיא כבודה שלא למדה ממעשיהם ואפשר חשש הרא"ש לדאחז"ל רוב בנים אחר אחי האם וס"ל ה"ה אחות האם ואך מצינו בבילגה סוף סוכה שקנסו חז"ל כל המשפחה ע"ש בגמ'. ומ"מ בנידון שלפנינו שכבר הפליג שהוא דור שלישי ואפילו מצרי ואדומי פסקו זוהמתן ומותרין בקהל דור שלישי והרשעים באוחזין מעשי אבותיהן נענשים עד דור רביעי אבל באין אוחזין פסק בדור שלישי ואפילו לענין קורבא דעדות אמרינן ראשון בשלישי כבר הפליג ואחז"ל אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי האב על הבן ע"כ נלע"ד אם החיתון נעשין יפות אין לחוש לפגם הנ"ל אומר החתם סופר שהחידוש של הרא"ש הוא גדול מאוד, כי לפני כן כלל לא מצינו מושג של קרוב משפחה שפוסל כי אם בלידת פסולים אבל לא בהתנהגות. ובכל אופן, אומר החתם סופר, כשמדובר בדור שלישי ודאי שאין מה לחשוש. ומה אם מדובר בקרבה קרובה יותר? אצל החתם סופר הוא נשאל על מקרה כזה רחוק, אבל מה הוא היה אומר אם מדובר בקרוב משפחה קרוב יותר? שאלה דומה נשאל הרב מרדכי בריסק, שהיה ראש ישיבה בטרנסילבניה בתחילת המאה ה-20: 12. מהר"ם בריסק (ר' מרדכי בריסק, המאה ה-20, טרנסילבניה) חלק א סימן קל לתשובת יקרתו בדבר בחור ירא שמים אשר אחותו נשאת לגוי רח"ל, אם נכון לתת לו בתו ולספחהו אל משרת השו"ב הן ידוע פסק הרא"ש בתשובה כלל לד דין א בראובן ששידך בתו לבן שמעון וקודם שהגיע זמן החופה יצאת בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכפרה בעיקר ובשביל פגם זה לא רצה שמעון שיכניס בו את משודכתו לחופה, ופסק דהדין עם שמעון עיי"ש שהביא חבילות ראיות מן הש"ס, וכן איפסק הילכתא ביו"ד סימן רכח סעיף מג ובאה"ע סימן נ' סעיף ד בטו"ז ובית שמואל. והנה בהשקפה ראשונה רציתי לומר יען דכתבו הפוסקים על דברי הרא"ש הנ"ל דהבו דלא לוסיף עלה, עיין שו"ת הב"ח סימן ח מה שכתב לעניין זינתה דכיון דיצרא דע"ז נתבטל ויצר הזנות לא נתבטל אם כן אין לבטל השידוך בשביל זנות דבת אחותו של חתן. ואף כי היה סברא לומר ולחלק בין אחותו של המשודכת ובין אחותו של המשודך, דכיון דס"ל לרבא במסכת ב"ב קי, א דהנושא אשה צריך לבדוק באחיה ועיי"ש דרוב בנים הולכים אחר אחי האם, ואם כן חמור ליה להרא"ש לפסוק התם לבטל השידוך, לא כן בפגם אחות המשודך, וראיתי בשו"ת חתם סופר אה"ע סימן קיג שהרגיש בזה, אבל המעיין בשו"ת הרא"ש הנ"ל יראה שלא עלה על לבו דבר זה, ואין חילוק לדבריו בין אחות המשודך ובין אחות המשודכת. ובאמת הרמב"ם ז"ל לא העתיק בחיבורו דברי רבא אף שבש"ס הנ"ל אין חולק עליו, וכן הובא בילקוט שמות, ועל כרחך דס"ל להרמב"ם ז"ל דהך 'צריך' דקאמר רבא לאו לעיכובא ורק עצה טובה קמ"ל ולדינא אין נפקא מינה בזה כלל ואין לבטל שידוכין מהאי טעמא... ובאמת לפעמים יזדמן שידוך הגון בת תלמיד חכם צנועה וכשרה שראויה לידבק בירא שמים שאחותה פגומה וכנ"ל וממילא אם נימא דלכתחילה אין היתר לישא אותה יעזבנה וישא אחרת אשר אין לה מעלות הללו, ויכול להזדמן שע"י שרוצה לעשות מצוה מן המובחר יחליף וימיר טוב ברע, על כן בעניינים אלו צריך האדם לשקול במאזני שכלו איזה עדיף. אבל על כל פנים באחות המשודך דלא נאמר כלל זה ודאי קיל אף מהנ"ל... ואם כן הוא הדין בנידון דידן כיון שאבי הבן הוא ת"ח וירא שמים, וגם הבחור המדובר הוא גם כן ירא שמים באמת ובתמים אין לדחותו מטעם הנ"ל. והשולחן ערוך פתוח לפנינו באה"ע סימן ב את מי לרחק ואת מי לקרב בשידוכים. מה שרומז המהר"ם בריסק הוא שלפעמים אדם ייזהר כל-כך באחות המשודכת על חשבון בדיקת המשודכת עצמה. מי יודע, אולי הוא יעדיף להתחתן עם האחות הזו שיצא עליה שם רע, שהרי אין שום פגם במשפחתה... מה שנפסק בשו"ע הוא להתרחק מפסול משפחה כתוצאה מנישואי איסור, וכן ממשפחה שיש בה מחלות שהוחזקו שלוש פעמים, ולהעדיף שהחתן והכלה עצמם יהיו יראי שמים: 13. שולחן ערוך אבן העזר סימן ב לא ישא אדם אשה שיש בה שום פיסול... כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחלה, ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא. ואם אומר להם שהם עבדים, חוששים לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד, חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא... לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ... לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק שלשה פעמים שיבואו בניהם לידי כך. ואם נחזור ליצחק אבינו, הרי שהוא אמנם לא מצא בת תלמיד חכם ואף לא אחות של תלמיד חכם, אבל לפחות באשה עצמה הוא בדק את המקסימום שאפשר לבדוק, והנה - יצא שידוך לא רע... |