סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1018
"איתמר לה להאי גיסא ואתמר לה להאי גיסא – שודא דדייני"
בבא בתרא סב ע"ב
הפירוש של "שודא דדייני" כפי שלמדנו בדף לה. מחלוקת בין רש"י והרשב"ם לבין שיטת ר"ת, רש"י והרשב"ם ועוד ראשונים סוברים ששודא דדייני זה לפי ראות עיני הדיינים: אם הדיינים רואים שהמוכר הוא אדם שרגיל למכור בעין יפה, אז פוסקים שהוא כן מכר לו את המיצר הרביעי, ואם הדיינים רואים לפי המוכר שהוא לא מוכר בעין יפה, אז פוסקים הדיינים שזה נשאר אצלו, הכל לפי ראות הדיינים לפי הסברא שלהם, ולפי דעתם. בדעת המוכר, אם כוונתו למכור בעין יפה או בעין רעה, או שאם יראו הב"ד שהמוכר קרוב ללוקח, כגון שהוא אוהבו או שהוא קרובו, משמע שהוא מוכר לו בעין יפה ואז יתנו ללוקח, ואם לא יתנו למוכר, וכך הם פוסקים להלכה, ואילו אליבא דר"ת שודא דדייני: הכוונה שנותנים את זה בלי שום סברא, למי שהם רוצים הם נותנים, שודא זה מלשון זריקה, הם נותנים את זה למי שהם רוצים, והטעם שאפשר לפסוק כזה פסק בלי שום סברא והגיון משום הפקר ב"ד הפקר, כפי שהתוס' כתבו בדף ל"ה ובעוד מקומות בש"ס. אלא שבסוגיתנו השתנו הדברים וכפי שרואים ברא"ש כאן, שהרא"ש אומר שבסוגייתנו גם ר"ת מודה ששודא דדייני איננו כשאר שודא דדייני במקומות אחרים, ואע"פ שתמיד מפרש ר"ת כפי רצון הדיינים, כאן ר"ת יודה שצריך לעשות כפי שנראה לדיינים בדעת המוכר והקונה. וכך כותב הרא"ש: "שודא דדייני הכי קיים ליה לבעל הגמרא דלא נאמרו שתי הלשונות לחלוק זה על זה [שתי האיכא דאמרי בשיטת רבא אינם מחלוקת בשיטת רבא], אלא שניהם אמרם רבא כדי לעשות שודא דדייני לפי שפעמים ראוי לעשות כך, ופעמים ראוי לעשות כך, לפי מה שיהיה דעת הלוקח ודעת המוכר, ולפי מנהג המדינה ולפי הדמים, ולא כשאר שודא דדייני שפרש ר"ת, כפי מה שירצה הדיין יעשה בלא טעם ובלא ראיה" א"כ הרא"ש מפרש שכאן אצלנו, מה שפוסקים להלכה שודא דדייני אין זה מחמת ספק שאנחנו לא יודעים מה לעשות, אלא להיפך, כאן אין שום ספק, ושתי האיכא דאמרי אליבא דרבא נאמרו לכתחילה על מנת לפסוק בכל אחד כפי שראוי לעשות בו, ואם יש אדם שאנחנו מרגישים שהוא התכוון למכור בעין יפה אז צריך לתת את המיצר הרביעי ללוקח, ואם אנחנו יודעים שעל פי מנהג המדינה, ולפי הדמים, שהוא לא התכוון למכור את המיצר הרביעי, אנחנו צריכים כך לפסוק, ולהשאיר בידו את המיצר הרביעי, וא"כ הפרוש של שודא דדייני כאן, גם אליבא דר"ת הכוונה היא לפי ראות עיני הדיינים, כך פוסק הרא"ש להלכה. אבל שיטת הגר"א בבאורו לחושן משפט בסימן כ"ה ס"ק י"ד הגר"א סובר שגם בסוגיתנו לפי ר"ת כשיטתו תמיד, גם כאן סובר ר"ת ששודא דדייני פרושו כפי רצון הדיינים, ולא כפי ראות עיניהם, לפי הגר"א אין הבדל בין שודא דדייני שנאמר אצלנו בסוגיה לשודא דדייני במקומות אחרים, ובכולם סובר ר"ת ששודא דדיני הפרוש הוא לפני רצון הדיינים.
[הרה"ג מרדכי גליס שליט"א]
