עם עקש תתעקש / רפי זברגר

בבא בתרא  מ ע"ב

הקדמה

בסוף הדף הקודם ובתחילת הדף שלנו אמר רבא בשם רב נחמן, כמה הלכות הדנות בשאלה: בפני כמה אנשים יש לומר ''אמירות חשובות''. "הלכה חשובה" בהקשר של הפרק שלנו הינה: מחאה צריכה להיאמר בפני שני אנשים. 
בהמשך אומר רבא: מודעה בפני שנים. מודעה היא הצהרה של מוכר נכס, אשר אנסו אותו למכור את הנכס. הוא בא לפני שני עדים בטרם פעולת הקניין, מצהיר בפניהם כי אינו מעוניין למכור את הנכס, וכל הסיבה שהוא עושה זאת, אינה אלא מפני שאנסוהו לכך. הוא מתכוון לערער על הקנייה בהמשך, והמודעה הזאת, תהיה הוכחה לכך שאינו מכר ברצונו המלא והוא מבקש לבטל את העסקה בהמשך. במאמר זה נרחיב בנושא של מודעה. 
 

הנושא

אביי ורב יוסף דאמרי תרוייהו: לא כתבינן מודעה, אלא אמאן דלא ציית דינא. כלומר, לא כותבים מודעה, אלא רק כלפי קונה אשר ''אינו מציית לדין''. בגלל זה חושש המוכר, ומודיע מראש, כי המכירה לא חלה כלל וכלל. 
אמרו חכמי נהרדעא: כל מודעה דלא כתיב בה "אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא'' – לאו מודעה היא. כלומר, אם נוסח העדות על ההודעה לא כולל משפט כמו: אנו יודעים ומכירים באונס של פלוני'' - אינה נחשבת לעדות על הודעה.
דנה הגמרא על איזו מודעה מדובר? אם על גט ומתנה – לא ייתכן, שהרי מהותם של גט ומתנה שהם ניתנים ברצון הנותן, ולכן המודעה אינה אלא גילוי דעת ותו לא. 
אם מדובר על מכירה, גם זה לא ייתכן, שהרי רבא אמר: לא כתבינן מודעה על זביני – לא כותבים מודעות על מכירות [רשב''ם מסביר סברתו של רבא בצורה יפה - לא ניכנס לכך במאמר זה].
בסוף, אומרת הגמרא, שמדובר בכל אופן על מודעה של מכירה. ומוסיפה הגמרא: מודי רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדיסא. כלומר, גם רבא אשר פסק כי אין מודעה במכר, מודה כי מותר לכתוב מודעה במקרה הדומה לזה של ''מעשה דפרדיסא'', והגמרא מתחילה עכשיו לתאר לנו את ''מעשה הפרדס''. מדובר על אדם אשר משכן פרדס לחבר, למשך שלוש שנים. עם תום שלוש השנים, בא המלווה ללווה ואומר לו: מחייב אותך למכור לי את הפרדס, ואם לא תמכור – אעלים את שטר המשכון, ואטען כי הפרדס שלי, ואני קניתיה וישבתי שם שלוש שנים. כדי למנוע ''אונס'' של מכירה כזו, ניתן ומותר לכתוב מודעה המעידה על מעשה האונס הנ''ל, גם לשיטת רבא. 
 

מהו המסר?

למדנו היום כי עם עקשנים, יש ללכת בעקשנות כנאמר "עם עקש תתעקש''  (תהילים י''ח, כ''ז). אדם המבקש לכפות עלינו מכירה שאיננו מעוניינים בה, ומאיים עלינו בכל מיני איומים, אנו נמצא תחבולות כדי להערים עליו, ולמנוע את ביצוע זממו. ננסה לחפש דרכים עוקפות, כדי לא להיכנס למהמורות אשר מטילים בדרכנו.
גם מול ילדים עקשנים, יש למצוא את ''הדרכים העוקפות'', אשר יגרמו להם לרדת מן העץ הגבוה אליו טיפסו.



המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]