הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאי בינייהו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא מ ע"ב
אמר רב יהודה: האי מתנתא טמירתא - לא מגבינן בה.
היכי דמי מתנתא טמירתא?
אמר רב יוסף: דאמר להו לסהדי זילו אטמורו וכתבו ליה:
ואיכא דאמרי, אמר רב יוסף: דלא אמר להו תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו ליה.
מאי בינייהו? איכא בינייהו סתמא.
1.
תוספות מסכת בבא בתרא דף מ עמוד ב:
איכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו כו' - אהך גירסא קשה לר"י מאי קבעי מאי בינייהו הא בהדיא חולקין בסתמא
תוס' מקשה: בדרך כלל שאלת "מאי בינייהו" נועדה למצוא מקרה מסויים שלגביו תהיה מחלוקת בין שני פירושים/דעות, ואילו בסוגייתנו הנפקא מינה מאד ברורה מניסוח המחלקות.
2.
תוס' מביא גירסא שונה בניסוח המחלוקת:
...ור"ח גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא ברא וקרי ליה סתמא שאינו אומר להם להטמין עצמו ואומר שלא לפרסם והיינו סתמא כלומר לא פרסם ולא הטמינם אבל כתובו לא חשיב סתמא וכשר לפר"ח...
לפי גירסת הר"ח הנפקא מינה לא לגמרי נובעת מלשון המחלוקת, ולכן הגמרא שאלה וענתה "איכא בינייהו סתמא".
3.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:
הוא מביא משמעויות שונות של הביטוי "מאי בינייהו":
קצג. אמנם יש הרבה 'מאי בינייהו' ["מאי בינייהו"] שפירושם 'במאי קמיפלגי', בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ג (א) / בבא מציעא דף סג /, גבי מה לי הן מה לי דמיהן, דפליגי רבי יהודה ורבנן, בנושה בחבירו מנה ועשה שדהו מכר וכו', מאי בינייהו, אמר רבא צד אחד בריבית איכא בינייהו, ו[פירושו] במאי פליגי.
וכן בפרק הזהב (שם בבא מציעא דף מז ב) אלא לרבי יוחנן מאי איכא בין רבי שמעון לרבנן. פירש רש"י (שם ד"ה מאי) [כלומר], במאי קמיפלגי ומה טעם נותנים לדבריהם. ובפרק קמא דסנהדרין דף יב א) ופלוגתא דהני תנאי, אין מביאין ירק מחוצה לארץ [לארץ] וכו', מאי בינייהו. ופירש רש"י (שם ד"ה מאי) במאי קא מיפלגי.
ובסוף פרק הישן (סוכה דף כג א) כתבו התוספות ז"ל (ד"ה בפיל) בפיל קשור כולי עלמא וכו'. לשון התלמוד משונה כאן משאר מקומות, דרבי זירא ואביי מפרשי טעמא דרבי (עקיבא) [מאיר], והוה ליה למימר מאי בינייהו, והוא מפרש והולך בלשון פליגי.
בכל המקורות לעיל במקום "מאי בינייהו" היה מתאים יותר הביטוי "במאי קמיפלגי" - חיפוש ה"עוקץ" [הסברא] של המחלוקת, כלומר, באיזה עיקרון יסודי הם חולקים ולא באיזה מקרה הן חולקים.
3.1
המשך דבריו:
כתב עוד (רש"י) בפרק בנות כותים (נדה דף ל"ה / נדה דף לה / (ב ד"ה מאי איכא), ובפרק המפלת (נדה דף כ"ב / נדה דף כב /(ב רש"י ד"ה מאי בינייהו), ובפרק המוציא (שבת דף עח ב רש"י ד"ה מאי בינייהו),
ובפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ' (ב), מאי בינייהו, איכא בינייהו סתמא.
וכתבו התוספות ז"ל (ד"ה איכא דאמרי): קשה לר"י, מאי קבעי [מאי בינייהו] הא בהדיא חולקים בסתמא.
וכתב הרשב"א ז"ל, איכא למימר מאי בינייהו לאו דוקא, אלא בעי לפרושי דפליגי בסתמא כדמשמע, ובעי למפלג עלה בסמוך.
הוא מביא את דברי הרשב"א בסוגייתנו שעונה "בפשטות" על קושיית תוס' לעיל בסעיף 2. באמת הביטוי "מאי בינייהו" בסוגייתנו איננו במשמעותו כבכל מקום שבא "לחדש" מקרה שלגביו יש מחלוקת, אלא הוא אומר את הדבר הברור מאליו.
3.2
ונראה לי אולי לומר, שלפעמים - כמו בסוגייתנו - ה"מאי בינייהו" מטרתו "רק" לברר האם הנפקא מינה שמשתמעת מפשט לשון המחלוקת היא הנפקא מינה היחידה.
4.
הערה: בכל מקום שהראשונים אומרים שמשמעות ביטוי מסויים היא משמעות חריגה, קצת קשה: וכי עורך הגמרא לא יכול היה למצוא ביטוי יותר מדויק? גם אם נאמר שבפועל הביטוי נאמר עובדתית בבית מדרש מסויים, ועורך הגמרא מצטט את הדוברים בבית המדרש בלשונם במדוייק!
4.1
ומתאים גם להלן:
"יד מלאכי", כלל תנד:
לגבי הביטוי "מאן תנא":
... לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד
מסקנתו: חכמים שונים נותנים משמעות שונה לביטוי זהה!!!
