אמריתה קמיה דשמואל
בבא בתרא לח ע"ב
"אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי למחות בפניו הוא צריך?".
פירש רשב"ם: "כי אמריתה - להא דרב קמיה דשמואל אחר פטירתו של רב שבא ללמוד לפני שמואל, רב מת מקמי שמואל כדאיתא בשחיטת חולין (דף צה:) דכל זמן שהיה רב קיים הוה שלח לי' ר' יוחנן לקדם רבינו שבבבל כי נח נפשיה דרב שלח לי' לשמואל לקדם חבירנו כו' ".
דומה לזה מצינו במסכת פסחים דף קח ע"א: "אמר אביי: כי הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי, כי אתינן לבי רב יוסף, אמר לן: לא צריכתו, מורא רבך כמורא שמים". ופירש רשב"ם: "כי אתינן לבי רב יוסף. דרבה מלך מקמי דרב יוסף". וכך מבואר במסכת ברכות דף סד ע"א: "לא קבל עליו רב יוסף, דאמרי ליה כלדאי: מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין, מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא", וכן הוא גם במסכת הוריות דף יד ע"א.
ואמנם מלשון "כי הוינן, כי אתינן" משמע שכך היתה רגילותם, כלומר שמנהגם היה להקביל פני רבם המובהק ברגל ולפסוח עמו, ובאו לפני רב יוסף רק אחר פטירתו של רבה.
אולם במקומות רבים מצינו שתלמידי רב ושמואל הביאו מדברי רב, וגם מדברי אחרים, לפני שמואל לשמוע את חוות דעתו, ופעמים ניכר שהיה זה בזמן בחיותו של רב. כגון במסכת שבת דף נג ע"א: "אזל רבי חייא בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל, אמר ליה: אי הכי אמר אבא - לא ידע במילי דשבתא ולא כלום". ובמסכת חולין דף מה ע"ב: "אזל רבי חייא בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל, א"ל: אי הכי אמר אבא, לא ידע בטרפות ולא כלום". ואם היה זה אחר מותו של רב היה צריך שמואל לומר בלשון עבר: "לא הוה ידע", וגם ודאי לא היה מתקיף כך את רב אחר מותו. ואמרו במסכת מועד קטן דף כד ע"א: "אמרו ליה לשמואל: נח נפשיה דרב. קרע עליה תריסר מני, אמר: אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה". מה שאין כן בחייו, כי למרות גדולתו, רב היה מקטין עצמו בפני שמואל, כמו שאמרו במסכת בבא קמא דף פ ע"ב: "רב, מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל, משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה רב עליה".
