פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הלך אחר פחות שבלשונות"
מתי לא נהגו כדברי חכמים?
ברשב"ם מבאר בטעם מחלוקתם, שחכמים מסתפקים אם יש לתפוס לשון ראשון או לשון אחרון. על פי ספק זה ביאר הגאון רבי דוד פארדו ("משכיל לדוד" פרשת בא) את דברי הפסוק (שמות יא, ב) "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב", ובגמרא (ברכות ז, א) אמרו שאין נא אלא לשון בקשה, שאמר ה' למשה בבקשה ממך הזהירם על כך. וכדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם אבינו 'ועבדום ועינו אותם', קיים בהם, 'ואחר כן יצאו ברכוש גדול' - לא קיים בהם. והתקשו המפרשים, מפני מה צריך היה ה' לומר זאת בלשון בקשה, וכי משה רבינו לא היה שומע בקולו ובפרט כשמדובר בדבר טוב.
וביאר ה"משכיל דוד", שהנה בפרשת שמות (שם ג, כב) נאמר "ושאלה אשה משכנתה ומגרת בית כלי כסף" וגו', ואילו כאן בפסוק אמר לו 'וישאלו איש מאת רעהו', שלכאורה יש כאן סתירה ששם אמר ה' למשה שנשים תיקחנה אשה מאת שכנתה וכאן אמר שהאנשים ייקחו. אך טעם השינוי שאם בתחילה היה מצוה על האנשים שהם שישאלו, היו יכולים שכניהם המצרים להשתמט ולומר שכלל אין בידיהם את הכלים אותם מבקשים מהם, מה שלא היו השכנות יכולות לומר שהרי דרך הנשים שבקיאות הן יותר ברכושם של שכנותיהן. אבל לאחר מכת חושך, כשכבר נכנסו בני ישראל לבתי המצרים וראו ובדקו היטב את רכושם כך שידעו מה יש ברשות המצרים, כבר לא יכלו המצרים להשתמט ולומר שאין בידם כלים אלו.
ומכל מקום כיון שיש כאן סתירה בין הציווי הראשון לשני, היה מקום לומר שכיון שהלכה כחכמים שהולכים אחר פחות שבלשונות, והרי הוא הלשון שאמר ה' בתחילה 'ושאלה אשה משכנתה' והנשים הן שיקחנה מאת שכנותיהן. לכך אמר ה' למשה בלשון בקשה, וכלומר שאף שבכל מקום הלכה כחכמים – כאן בבקשה ממך תפוס לשון אחרון, שעל ידי כך ירבה הרכוש שכן אם האנשים לוקחים, מצליחים יותר ולוקחים יותר מאשר הנשים.
