סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

בעיות בלתי פתירות / רפי זברגר

בבא בתרא  לה ע"א

 

הקדמה

בעולם המחשבים ידועים בעיות המכונות np-complete שבשלב זה מוגדרות: בעיות בלתי פתירות. היום נכיר בעיה כזאת גם בהלכות טוען ונטען המוגדרת ''בלתי פתירה'', ונלמד את ההלכה במקרים אלו. 

 

הנושא

בסוך הדף של אתמול למדנו: זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי. לאף אחד מהם לא היו הוכחות לטענותיו, לא עדות ולא חזקה המחזקות את הטענות. רב נחמן פסק בדין זה: כל דאלים גבר. מהות פסיקה זו – כל מי ש''חזק'' יותר, הוא יזכה בקרקע (או בספינה). כמה שורות לפני כן הגדיר הרשב''ם מה הכוונה ''מי שחזק יותר'': בין בראיות, בין בכוח. כלומר, הצד שמביא ראיות לחזק את טענתו, או שכוחו גדול יותר הוא זוכה. 
על פסיקה זו של רב נחמן שואלת הגמרא: מאי שנא משני שטרות היוצאים ביום אחד. רב אמר: יחלוקו, ושמואל אמר: שודא דדייני. 
מדובר במקרה ששני אנשים מציגים שטר קניה על אותו חפץ ובאותו תאריך. כלומר בעל הבית הנפיק שטר מכירה לשני אנשים, וכביכול מכר אותו נכס לשניהם באותו יום. [רק בירושלים מתחשבים בהבדלי שעות בין שני שטרות, בשאר הארץ מתייחסים רק ליום]. בספק זה פסק רבא כי יש לחלוק את הנכס בין שניהם, לעומתו פסק שמואל ''שודא דדייני'', שמשמעו לפי הרשב''ם: בית דין אומדים, למי סביר יותר שהבעל הבית נתן. 
שואלת הגמרא: מדוע במקרה שלנו פסק רב נחמן: כל דאלים גבר, ובמקרה של שני שטרות היוצאים ביום אחד ישנה מחלוקת, ואף אחד לא פסק כרב נחמן?
עונה הגמרא: התם ליכא למיקם עלא דמילתא, הכא איכא למיקם עלה דמילתא. כלומר, במקרה של שני השטרות, אין אפשרות לפתור את הספק. אף פעם לא נדע מי באמת קנה את הנכס, ולמי בעל הבית התכוון למכור את הנכס. לעומת המקרה שלנו, בו אנו לא יודעים של מי באמת הקרקע, אם יבואו בהמשך עדים ויעידו שהקרקעות היו של אבותיו של אחד, נפשוט את הספק וניתן לו. כנ''ל אם יבואו עדים ויעידו על ישיבת אחד מהם שלוש שנים בקרקע ואותו אחד יטען שהוא קנה אותו, הרי גם במקרה זה פשטנו את הבעיה. 
לכן, פוסק רב נחמן: אין לבית הדין להתערב במקרים אלו, אלא לתת לכוחות בין הצדדים לפעול, עד אשר אחר מהם יביא עדים או ראיות. לעומת זאת, במקרה של השטרות, מכיוון שאין שום אפשרות להביא הוכחות, בית דין פוסקים עכשיו את הדין, רב לשיטתו ושמואל לשיטתו.  
 

מהו המסר?

הכרנו סוג של בעיות, אשר נכנה אותן ''בלתי פתירות'', וכך יש להתייחס אליהן. רב נחמן פסק במקרים אלו, כי בית דין לא מתערב ולא מחליט החלטות.
גם בחיים יש לנו מצבים בהם לא נוכל לדעת מהו מקור העניין, מה עלול או עשוי לקרות בעתיד, והכול לוט בערפל. דבר ראשון, יש לאבחן מקרים אלו. להכיר בעובדה כי ''אין פתרון'' לבעיה. לאחר שהכרנו בעובדה זו, יש לומר זאת לכל הנוגעים בדבר, שגם הם יבינו ויעקלו את העובדות הנ''ל, ולאחר מכן, כנראה יש להשאיר ''לכוחות הטבע'' לעשות את שלו. לא בכל נושא צריך להכריע ולהחליט, יש דברים שיש להשאירם כמו שהם.
גם בנושאי חינוך, לא בכל המצבים ההורים צריכים להתערב. למשל, אם שני ילדים רבים, ההורה לא חייב להיות המפשר ודן באפשרויות לפתרון, לא מעט מקרים כדאי תת לילדים לסיים בעצמם את הריב, וסוף השלום לבוא.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר