שינוי דעה / רפי זברגר

בבא בתרא  לא ע"א-ע''ב

הקדמה

אנו ממשיכים לדון במצבים שהגיעו לבית המדרש, מתוכם לומדת הגמרא הלכות ועקרונות פסיקה.  
 

הנושא

זה אומר של אבותי'' וזה אומר ''של אבותי'', האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה. הדיון בין שני בעלי דין על קרקע מסוימת. כל אחד מהם טען שהקרקע הייתה שייכת לאבותיו, אחד הביא עדים שהקרקע אכן הייתה של אבותיו, וגם הביא עדים על כך שישב בקרקע שלוש שנים. השני לא הביא עדים על היות הקרקע של אבותיו, אלא הביא עדים אחרים שישב באותה קרקע, באותן שלוש שנים שבהם העידו שישב הראשון. 
רב נחמן פסק: אוקי אכילה לבהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא. רב נחמן מסתכל על הנושא כמו משוואה מתמטית. כאשר יש חיבור בן הגורמים בכל צד של המשוואה, ויש בשני הצדדים אותו גורם – ניתן לצמצם בשני חלקי המשוואה. אם כן, גם אצלנו, יש עדות על אכילת שלוש שנים בקרקע אצל שני בעלי הדין. נוציא את המרכיב הזה משני חלקי המשוואה, ואז נישאר עם עדות של הראשון שהקרקע הייתה של אבותיו. לאור זאת פסק רב נחמן: הראשון זוכה בדין עקב עדות הקיימת לזכותו. 
רבא פסק: הא - עדות מוכחשת היא – אין להתייחס לכך כמשוואה רגילה. כאשר יש הכחשה בין שתי כיתות עדים, אומר רבא, הרי שתי הכיתות נפסלות וכל המשוואה נופלת, ואז אין לאף אחד שום עדות. 
רב נחמן עונה לו: נהי דאיתכחש באכילה, באבהתא מי אתכחש? אומר רב נחמן, יש להתייחס לכל עדות בפני עצמה, ומכיוון שבנושא עדות של ''אבות'', עדות הקיימת רק לראשון ולא לשני – עדות זו אינה מוכחשת, ולכן יכולה להתקיים. 
הגמרא ממשיכה לדון בדעותיהם של רבא ורב נחמן, ונקודות המחלוקת ביניהם. אנו נקפוץ ''להמשך הסיפור'':
הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא. לאחר מכן, גם השני הביא עדים שהקרקע הייתה של אבותיו. עם קבלת עדות זו ''המשוואה'' בין עדויות של שני בעלי הדין שווה – שניהם הביאו עדים שהקרקע הייתה שייכת לאבותיהם, ושניהם הביאו עדים שישבו בקרקע שלוש שנים. הפסק של רב נחמן לאחר התפתחות הסיפור מאוד מעניינת:
אנן אחתיניה, אנן מסקינן ליה – לזילותא דבי דינא לא חיישינן. אומר רב נחמן: אנחנו "הורדנו" ונתנו את הקרקע לבעל הדין היחיד שהביא עדים על אבותיו, עכשיו, כאשר גם בעל הדין השני הביא עדים כי אבותיו ישבו בקרקע זו ''נעלה" ונוציא אותו מן הקרקע. איננו חוששים לזלזול בבית הדין, שהאנשים יאמרו, פעם בית דין פוסק כך, ופעם אחרת. 
 

מהו המסר?

רב נחמן אינו חושש. לא מעצם החזרה בדין, והפיכתו במאה ושמונים מעלות מהפסיקה הקודמת, וגם לא חושש ''מה יאמרו''. הוא אינו חושש, כיוון שהוא נצמד לאמת, ואם האמת דורשת שינוי כיוון – נבצע אותו. רק אנשים ''בעלי חוט שידרה'' הבוטחים בעצמם, ו''הולכים בדרך הישר'' יכולים לבצע תפנית כזאת, ''בראש מורם ובדעה צלולה''.
נתפלל כולנו, להיות "בעלי דעה" כמו רב נחמן, וללכת לאור הדברים שאנו מאמינים בהם ללא חשש וללא מורא
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]