הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבה רב יוסף - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא לב ע"ב
אמר רב אידי בר אבין: הלכתא כוותיה דרבה בארעא, והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי;
הלכתא כרבה בארעא - דהיכא דקיימא ארעא תיקום,
והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי - דהיכא דקיימי זוזי לוקמי.
הערות לגבי הכרעת ההלכה [ללא דיון בתכני ההלכות]:
1.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף לב עמוד ב:
הלכתא כוותיה דרבה בארעא - באותו דין ראשון דלעיל מספקא ליה לרב אידי בר אבין טעם של מי משניהם נראה יותר
רב אידי בר אבין הסתפק כמי לפסוק - כרבה או כרב יוסף. הספק שלו לא נסוב על כללי הכרעה בין רבה ורב יוסף באופן כללי, אלא הוא התלבט בקשר לסברא של מי יותר נראית באופן נקודתי בסוגייתנו.
2.
הלכך פוסק בראשון כרבה דאמרינן מה לו לשקר ויעמוד על מקחו דכיון דלא אתברירו טעמיהם של רבה ורב יוסף המוציא מחבירו עליו הראיה
מכיוון שאין לגמרא הכרעה בדבר הסברא הקובעת לכן הכלל הקובע יהיה "המוציא מחברו עליו הראיה" ולכן במקרה הראשון - בקרקע - הלכה למעשה כרבה - כי מקיים את הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה.
3.
וגבי זוזי שהלוה מוחזק ולא בעל השטר אמרינן יביא בעל השטר ראיה ויטול דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא נוציא מספק
וכן זוזי היכא דקיימי ליקום
וכן הלכה
כך גם לגבי המקרה השני - לגבי השאלה הממונית - נקבעה הלכה כרב יוסף כי מתקיים בו הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה.
4.
הוא מקשה מבחינה פסיקתית עקרונית:
ואף על גב דפסקינן הלכה כרב יוסף בשדה ענין ומחצה (לקמן /בבא בתרא דף קיד:) מכלל דבכולי גמרא הלכה כרבה ולא כרב יוסף והכא פסקינן הלכה כרב יוסף .
הכלל בש"ס הוא שהלכה כרבה נגד רב יוסף מלבד בשלושה עניינים, אם כן מדוע רב אידי בר אבין בכלל הסתפק כיצד להכריע בסוגייתנו, הרי היה צריך להכריע לגמרי כרבה בשני העניינים.
5.
והוא עונה:
לא קשיא דהא בהך פלוגתא נמי פסקינן כרבה.
כיוון שבנושא הראשון נפסק כרבה אין ההכרעה כרב יוסף במקרה השני סותרת את הכלל שהלכה כרבה בדרך כלל!
6.
ואולי יש להסביר את דבריו, שהכלל שהלכה כרבה נגד רב יוסף תקף רק כשסברות שניהם מבוררות לגמרי, אבל כשהספק הוא בין הסברות עצמם, וההכרעה היא על פי כללי ההכרעה בספקות אין בזה סתירה לכלל הכללי של הלכה כרבה נגד רב יוסף.
7.
תוספות מסכת בבא בתרא דף לב עמוד ב:
מביא את פירוש רשב"ם [לעיל]:
והלכתא כוותי' דרבה בארעא - רבינו שמואל פירש דמספקא ליה כמאן הלכתא
7.1
וצריך לדחוק ולפרש ולחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא
דהא דלא אוקמה בחזקת מרה קמא כמו בנכסי דבר שטיא דאמרי' (כתובות דף כ.) אוקי תרי בהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא
התם הוו תרי ותרי כמאן דליתנהו דמי ואוקמי' ארעא בחזקת מרה קמא
חזקת מרא קמא שייכת רק בספק מציאותי-עובדתי.
7.2
אבל הכא דמספקא לן דינא כמאן התם לא שייך כולי האי למימר אוקמה אחזקת מרה קמא ונוציא מיד המוחזק
בספיקא דדינא [בספק כמי ההלכה] לא תקף הכלל של העמדה בחזקת מרא קמא, ולכן נשאר בידי המוחזק - בקרקע או בכסף -בפועל.
7.3
ודוחק הוא
ותוס' טוען שהסבר זה דחוק.
8.
ועוד דהילכתא משמע דלגמרי פוסק כרבה ולא מספק אפי' עבד כרב יוסף בדיעבד לא עבד
תוס' מסיק שמלשונו של רב אידי משמע שהוא מכריע כרבה במקרה אחד וכרב יוסף במקרה השני באופן חיובי ולא מכח ספק.
8.1
והתוספות הרא"ש הובא בשיטמ"ק ד"ה על מה ביאר שהתוספות דייקו ממה שלא אמרו בגמרא 'השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אוקי ממונא בחזקת מריה' וכמו שמצינו כעין זה בשבועות דף מח.
9.
שיטה אחרת בתוס'
הנימוק הוא חיובי [ולא מכח הכרעה בספקות]:
ונראה לר"י דהיינו טעמא דהלכתא בארעא כרבה וכרב יוסף בזוזי משום דאמרי' מיגו לאוקמי ממונא ואית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרה דקיימא השתא
מכח טענת "מיגו" בשני המקרים שמוכיחה את נאמנותו של המוחזק.
9.1
דיון פנימי בכללי מיגו:
ובהכותב (כתובות דף פה. ושם) דאמר מיגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי למימר הני סיטראי נינהו אף על גב דמיגו להוציא לא אמרינן שאני התם דאיכא שטרא.
10.
מדוע תוס' לא מתייחס לשאלת הרשב"ם לעיל בסעיף 4.
10.1
ויש להסביר: לפי ההסבר ברשב"ם שפסק דינו של רב אידי בר אבין נובע מספק כמי יש להכריע במחלוקת בין רבה ורב יוסף מתאימה הקושיה מדוע לא נקבעה ההכה לפי הכלל שהלכה תמיד כרבה נגד רב יוסף חוץ משלושה עניינים, אבל לפי ההסבר האחרון של תוס' בסעיף 9 הרי שיש סיבה חיובית לפסוק בזוזי כרב יוסף ובמקרה כזה לא מוגבל האמורא רב דימי בר אבין לכלל הנ"ל שהלכה כרבה נגד רב יוסף כי באופן עקרוני רשאי אמורא לפסוק הלכה באופן מפורש ונקודתי נגד כללי הכרעה.
