הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לימא רב... בפלוגתא... קמיפלגי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא לא ע"א-ע"ב

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי,
האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה,
והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה -
אמר רב נחמן: אוקי אכילה לבהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא.
א"ל רבא: הא עדות מוכחשת היא!
אמר ליה: נהי דאיתכחש באכילתה,
באבהתא מי אתכחש.
לימא, רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי!
דאיתמר:
ב' כתי עדים המכחישות זו את זו -
אמר רב הונא: זו באה בפני עצמה ומעידה, וזו באה בפני עצמה ומעידה,
ורב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי למה לי,
לימא, רב נחמן דאמר כרב הונא, ורבא כרב חסדא!... 

1.
הגמרא מנסה להציג את המחלוקת בין רב נחמן ורבא כתלויה במחלוקת בין רב הונא ורב חסדא.

2.
לשון הפתיחה הוא "לימא..."

3.
יש אומרים [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רלד] שבדרך כלל כשהגמרא מביאה מבנה כזה של סוגיה כוונתה היא להקשות שכל אחד מהאמוראים היה צריך לומר באופן ישיר שהוא פוסק כחכם מסויים במחלוקת שקדמה לו.

3.1
משמע מדבריו שההסבר הנ"ל נכון בין אם מדובר במחלוקת תנאים ובין אם מדובר במחלוקת אמוראים - כבסוגייתנו.

4.
אבל בסוגייתנו קצת קשה, שהרי רב נחמן לא אמר את דינו באופן מופשט בדיון הלכתי, אלא כפסק דין ביחס למקרה שהובא לפניו, ובמקרה כזה לא ניתן היה לנסח את דינו של רב נחמן באופן שיאמר "הלכה כ..." .

5.
ושם, ב"ילקוט ביאורים", מיישב שקושיית הגמרא היא "רק" על שיטת רבא [ורבא באמת כן היה יכול להקשות על רב נחמן ולומר "והרי הלכה כ..."].

6.
ולי נראה שההנחה לעיל בסעיף 3.1 לא מחייבת כלל ועיקר, ורק כאשר אמורא אומר דין מסויים שמתאים לדברי תנא יש להקשות מדוע אותו אמורא לא ניסח בלשון "הלכה כ...".

7.
הערה: לגבי מחלוקת רב נחמן ורבא ראה מה שכתבנו בדף הקודם שכאשר אמורא לא אומר הלכה מפורשת נגד רבו אלא רק "מעיר" לו - כבסוגייתנו "אמר ליה רבא הא..." - הרי שההלכה תהיה כרב נגד תלמידו, אבל כשתלמיד - רבא בסוגייתנו - חולק במפורש על רבו הלכה תהיה כתלמיד על פי הכלל של "הלכה כבתראי" [גם בדורות שלפני אביי ורבא].