הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מידי איריא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא כו ע"ב
בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא: עצים של מי?
אמר ליה, תניתוה: שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש - לא נהנין ולא מועלין;
אי אמרת בשלמא בתר אילן אזלינן, משום הכי לא מועלין,
אלא אי אמרת בתר קרקע אזלינן, אמאי לא מועלין?
אלא מאי? בתר אילן אזלינן,
אימא סיפא: של הקדש הבאים בשל הדיוט - לא נהנין ולא מועלין;
ואי בתר אילן אזלינן, אמאי לא מועלין?
מידי איריא? בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן,
וקא סבר: אין מעילה בגידולין.
רבינא אמר, לא קשיא:
כאן בתוך שש עשרה אמה,
כאן חוץ לשש עשרה אמה.
מבנה הסוגיה:
1.
בעיה שהוצגה לרב חסדא:
בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא: עצים של מי?
2.
תשובת רב חסדא:
הוכחה ממשנה במסכת מעילה:
אמר ליה, תניתוה: שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש - לא נהנין ולא מועלין;
אי אמרת בשלמא בתר אילן אזלינן, משום הכי לא מועלין,
אלא אי אמרת בתר קרקע אזלינן, אמאי לא מועלין?
3.
הגמרא מקשה מהסיפא על המסקנה מהרישא בסעיף 2:
אלא מאי? בתר אילן אזלינן,
אימא סיפא: של הקדש הבאים בשל הדיוט - לא נהנין ולא מועלין;
ואי בתר אילן אזלינן, אמאי לא מועלין?
4.
הגמרא מיישבת את הסתירה:
מידי איריא? בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן,
וקא סבר: אין מעילה בגידולין.
5.
עד כאן יוצא, שהמשנה לעיל לא קשורה לסוגייתנו ולא נפתרה בעיית יעקב הדייבא מרב חסדא.
5.1
לפי רבנו חננאל היישוב נועד ליישב את הסיפא שלא סותרת את הרישא, אבל יש לפשוט את הבעיה שהוצגה בסעיף 1 כך, שהשורשים הולכים אחר האילן.
6.
שיטת רבינא ביישוב הסתירה לעיל בסעיף 3:
רבינא אמר, לא קשיא:
כאן בתוך שש עשרה אמה,
כאן חוץ לשש עשרה אמה.
רבינא מיישב את הסתירה בין שני חלקי המשנה לעיל ולפי זה מיושבת השאלה של יעקב הדייבא: אם השרשים שנקצצו הם בתוך 16 אמה לאילן הרי הם של בעל האילן, ואם הם חוץ לשש עשרה אמה מהאילן הרי הם של הקוצץ.
7.
לגבי הביטוי "מידי איריא" לעיל בסעיף 4 ולפי האמור לעיל בסעיף 5.1 יוצא שמשמעות הביטוי "מידי איריא" הוא שהסיפא מדברת במקרה שונה ולכן אין סתירה לרישא, וממילא ההוכחה מהרישא נשארת בתוקפה כלעיל בסעיף 2.
7.1
לפי הנ"ל משמעות הביטוי "מידי איריא" להבדיל בין שני מקרים שונים [=אוקימתות שונות] באותה משנה.
8.
לפי רש"י מסכת בבא בתרא דף כו עמוד ב:
מידי איריא - מסקנא דקושיא הוא כלומר מכולה לאו איריא היא לא למשמע מינה בתר אילן ולא למשמע מינה בתר קרקע דטעמא משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא ואיכא למ"ד במס' מעילה אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש בשדה הקדש.
"מידי איריא" המשך הקושיה מסעיף 3, וממילא אין שום הכרח להוכחה בסעיף 2 לצורך פתרון הבעיה בסעיף 1.
9.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות
שמו. מידי איריא. פירש רש"י ז"ל (פסחים ס א ד"ה מידי איריא) וכי ראיה הוא זו.
אולי מתאים גם לדברי רש"י בסוגייתנו - לעיל בסעיף 8.
9.1
ומהר"י קארו (כללי הגמרא הנוספים אות ע"ה) כתב וזה לשונו: ולע"ד נראה שהוא כמו מידי עיריא, שהעי"ן מתחלפת באל"ף, והכי קאמר, וכי הם (מעורבות) [מעורות] זו עם זו, כלומר דומות זו לזו, שיהיה דינם שוה, הא כדאיתא והא כדאיתא.
מתאים יותר לשיטת רבנו חננאל לעיל בסעיף 7.1+7.
