גשם טוב  / רפי זברגר

בבא בתרא  כה ע''ב

הקדמה

המשנה הראשונה בדף עוסקת בדיני הרחקות משום ''ריח רע'': מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי [מקום עיבוד עורות] מן העיר חמישים אמה. כל המקומות הנ''ל ''מייצרים ריח רע'' ולכן יש להרחיקם מרחק ניכר מן העיר. 
המשנה מתייחסת באופן מיוחד לבורסקי, כנראה בגלל ששם יש ריח רע חזק במיוחד וקובעת: אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. הסיבה: בדרך כלל נושבת רוח מערבית, ואם הבורסקי במזרחה של העיר, הרוח המערבית תרחיק את הריח מן העיר ואילך. רבי עקיבא חולק וקובע לגבי בורסקי: לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה. לפי רבי עקיבא כל הצדדים סבירים, חוץ מצד מערב, שם הרוח תכניס את הריח היישר לתוך העיר, ולכן רק שם אסור לבנות בורסקי.  
 

הנושא

מכיוון שעסקנו במשנה בנושא רוחות, מרחיבה הגמרא מאוד בנושא זה, נצטט חלק מן הנכתב.
אמר רב יהודה: מאי דכתיב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב (דברים, ל''ב, ב'). יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – זו רוח מערבית שבאה מעורפו של עולם (רש''י: מ"הצד החזק של העולם", בגלל שהשכינה נמצאת במערב המקדש), תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי - זו רוח צפונית שמזלת את העולם (מחממת ומביאה שרב, ורעבון בא, והזהב נעשה זול), כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא – זו רוח מזרחית שמסערת את העולם (מביאה סערות לעולם), וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב – זו רוח דרומית שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים.
בהמשך מובאת ברייתא ארוכה העוסקת גם בנושאים אלו של רוחות ומשמעויותיהם, נצטט חלק ממנה: ... מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה ... (איוב, ל''ז,ט') – זו רוח דרומית, ... וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק (שם, י') – זו רוח מזרחית.
ועתה שואלת הגמרא על הסתירה לכאורה בין שני המקורות. בדברי רבי יהודה במקור הראשון, אנו רואים כי הרוח הדרומית הינה ''הרוח הטובה'' אשר מגדלת עשבים ורביבים, לעומת הברייתא השנייה, בה הרוח הדרומית מביאה סערות וסופות, לעומת הרוח המזרחית אשר מביאה מים לעולם.
עונה הגמרא: לא קשיא: הא דאתיא מטרא בניחותא, הא בשפיכותא. כאשר המים מגיעים מהדרום, כמו בדברי רב יהודה, אזי מדובר על ''גשם הבא בנוחות'', גשמי ברכה, לעומת מצב בו הגשם מגיע ממזרח, או אז מדובר ב''גשם שבא בשפיכות'', בבת אחת הרבה גשם, ואז הגשם יכול אף להזיק.
 

מהו המסר?

לפי תשובת הגמרא, אנו למדים שלא תמיד ''הדבר הטוב'' הוא באמת טוב. גשם בבסיסו הינה תופעה מבורכת: מעלה את מפלס המים באותו חבל ארץ, משקה את יבולי האדמה המצפים לגשם, ומביאה ברכה לעולם. אך כל זה קורה, רק כאשר הגשם מופיע בנוחות, בצורה סבירה ומועילה. אך אם ''זוכים'' לגשם זלעפות, היורד ללא הפוגה במשך זמן רב, הרי זה גשם זה מציק, מזיק ומאוד לא נוח – ''גשם שפיכות''.
כך גם ב"תופעות חיוביות" אחרות. אהבה בין אנשים, בין הורים לילדים, בין בני הזוג הינה תופעה ברוכה, מועילה, נעימה וטובה. אך אם היא מגיעה ''בשפיכות'', ב''מנות גדושות ומציקות'', בעוצמה חזקה ולא נעימה, אזי התופעה לא ברוכה ואף עלולה ליצור התנגדות וריחוק. הורים ה"ממטירים אהבה לילד ללא גבולות", כל הזמן מנסים לתת לו, ללא בקרה ותיעדוף, מחבקים ומנשקים בכל רגע אפשרי, הרי זו ''אהבה לא בריאה'', אהבה שסופה ריחוק, עלולה להביא לידי תלותיות בלתי הגיונית, ואינה מועילה.
כל דבר צריך לבוא במידה, במשורה ובשום שכל - מטר נוח ונעים ולא מטר חזק ומציק.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]