סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

לקיחת אחריות  / רפי זברגר

בבא בתרא  כד ע''ב

 

הקדמה

כתוב במשנה בעמוד ב': מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה [עצים בעלי ענפים רבים] חמישים אמה. הגמרא מסבירה את הטעם להרחקה ''משום נוי העיר'' – עיר שיש לה מרחב פתוח בפאתי העיר, ולא צפופה בכל שטחה, הינה ''עיר יפה''. לכן אין לסמוך עצים לעיר, ואם מדובר בעצים מרובי ענפים יש להרחיק אף יותר מן העיר. 
ממשיכה המשנה ופוסקת: אם העיר קדמה – קוצץ ואינו נותן דמים. כלומר, אם העיר הייתה בנויה לפני האילן, ואח''כ שתלו את האילן, מוטלת עליו חובה לקצוץ את האילן, ואינו מקבל כסף עבור העץ.  
 

הנושא

שואלת הגמרא: מאי שנא גבי בור, דקתני: קוצץ ונותן דמים, ומאי שנא הכי דקתני: קוצץ ואינו נותן דמים
הגמרא משווה בין המשנה שלנו למשנה האחרונה בדף הבא, הדנה על הרחקת אילן מבור. גם שם קובעת המשנה כמו אצלנו, כי יש להרחיק את האילן מהבור עשרים וחמש אמה. בהמשך, המשנה שם פוסקת: אם הבור קדם – קוצץ ונותן דמים. שואלת הגמרא אצלנו: מדוע שם קוצצים ונותנים כסף, ואילו אצלנו קוצצים אך לא נותנים כסף?
תשובת הגמרא מאוד מעניינת: קידרא דבי שותפי – לא חמימי ולא קרירי. תרגום המשפט: קדירה של שותפים – לא חמה ולא קרה. משמעות: אם יש קדירה השייכת למספר שותפים, היא לא תהיה חמה ולא תהיה קרה, מכיוון שאף אחד לא לוקח אחריות, וכל אחד חושב כי השני כבר יחמם או יקרר (בהתאם לצורך), לכן היא תישאר במצבה הנוכחי ולא תשתנה. במשנה שלנו מדובר על אילן הסמוך לעיר אשר חייב קציצה, ואח''כ יש לגבות את העלות מאנשי העיר. מכיוון ש''כל אחד מעביר לשני אחריות'', אין ממי לגבות את הכסף, ולכן גם הקציצה אינה מתבצעת! 
 

מהו המסר?

המשפט קידרא דבי שותפי – לא חמימי ולא קרירי מאוד משמעותי במהלך החיים. אם אדם לא לוקח אחריות, או לחילופין לא נותנים לאדם מסוים אחריות, המשימה בדרך כלל לא תתבצע. כל אחד יחשוב כי השני יעשה את העבודה, ובסופו של דבר היא לא תיעשה. לכן, מאוד חשוב לחלק סמכויות מוגדרות. מורה לתלמידיו, הורה לילדיו וכן הלאה. אדם מרגיש מחויבות אם באמת הוא מחויב למטלה, ויודע שהוא חייב לסיימה.
יש אנשים/ילדים שמעצם טבעם ''אוהבים לקחת אחריות'' ומרגישים כי זו חובה ולפעמים גם זכות. לאנשים כאלו אין צורך ''לחבר משימה'' כי הם עושים זאת מעצמם, אבל לרוב האנשים, אשר ''לא נדחפים'' ולא מרגישים כך, עליהם כדאי להטיל משימה וכך כולם יצאו נשכרים. הם ''מרגישים חשובים'' מכיוון שהטילו עליהם משימה, והחברה המסוימת נהנית מכך שהמשימה מבוצעת. כך גם כדאי לנהוג ''במסגרת המשפחתית''. לחלק סמכויות בין כולם, כולל ההורים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר