קנאת סופרים תרבה חכמה / רפי זברגר

בבא בתרא  כא ע''ב - כב ע''א

הקדמה

כבר הזכרנו את ההלכה הכתובה במשנה בדף כ': אינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישון, לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות. הפעם נתמקד ב"דין הריחים" ונסביר דין זה: שַכֵן אינו יכול לעכב את שכנו מלהשתמש בריחים (כלי טחינת חיטה) בחצר המשותפת. 
בהמשך לדין זה פסק רב הונא, בדף כ''א בגמרא: האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה -דינא הוא דמעכב ליה. כלומר, אחד הניח ריחים ברחוב בו הוא גר (רחוב בלשון המשנה "מבוי''), ולאחריו הניח אדם, הגר ברחוב שכן, את הריחים שלו ליד הראשון. פסק רב הונא, כי יכול הראשון לעכב בעדו של השני מלהניח שם ריחים. ומסבירים זאת לאור טענת הראשון: קא פסקת ליה חיותא - הפסדת לי את פרנסתי! 
 

הנושא

בהתייחסות לדברי רב הונא לעיל, אמר רב יוסף לקראת סוף הדף הקודם: ומודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב, דאמר מר: עזרא תיקן להם לישראל שיהיו מושיבין סופר בצד סופר. 
נסביר: למרות שרב הונא פסק כי שכן במבוי א' יכול לעכב שכן ממבוי ב' מלפתוח בסמיכות, בית עסק דומה לעסק של הראשון, אם מדובר במלמדי תינוקות (מורים) – אין הראשון יכול לעכב את המורה החדש. 
הגמרא מסבירה את דינו של רב יוסף, לאור תקנתו של עזרא: ... שיהו מושיבין סופר בצד סופר. תקנה המעודדת ואף מחייבת להצמיד לכל מלמד, עוד מלמד אחר, שיהיה לו לעזרה. 
שואלת הגמרא: וניחוש דלמא אתי לאיתרשולי. אולי, תמהה הגמרא, העובדה שיש שני מלמדים עלולה לגרום להם להתרשל בתפקידם, ביודעם כל הזמן כי יש סופר מקביל שיכול תמיד לתת כתף. 
עונה הגמרא בתחילת דף כ''ב: קנאת סופרים תרבה חכמה. כלומר, תחרות בין שני מלמדים, לא רק שאינה גורמת להתרשלות בעבודה, אלא להיפך – היא מעודדת שימוש יעיל וטוב יותר, עקב התחרות ביניהם. 
 

מהו המסר?

היכלל ההלכתי של קנאת סופרים תרבה חכמה, מלמדת אותנו כי ישנה אפשרות לתחרות חיובית הגורמת להעצמה ושיפור מתמיד. כל הזמן חושב כל אחד מן הסופרים, אולי ירצו לפטרני, ולאחר מכן למנות את הסופר המקביל במקומי, ולכן יש עליה והתחדשות מתמדת.
בין ילדים בתוך משפחה, יש כל זמן "פוטנציאל של מתח" מתוך קנאה בין הילדים. הגדול מקנא בפינוק שמפנקים את הקטן, והקטן מקנא ביכולות ובהתייחסות הבוגרת אל הגדול. חכמתם של ההורים אמורה להמעיט את רגשות הקנאה ביניהם, ע''י מספר טכניקות:
1. לא להשוות בין הילדים כל הזמן, אלא לתת יחס אישי, חם ומחבק לכל אחד בדרכו ולפי רצונותיו.
2. לנסות לפתח ביניהם יחס של קנאת סופרים. כך שכל אחד ירצה להתקדם, להתעלות ולהשתפר, אך לא מתוך קנאה שלילית, אלא מתוך ''מתח חיובי'' ביניהם המעודד צמיחה והתחדשות.
3. דוגמא אישית החשובה כל כך בחינוך ילדים: אם ההורים עצמם, אינם מגלים רגשי קנאה ותחרות כלפי חבריהם לחיים ולעבודה, אלא מנסים להצליח ולשאוף קדימה, מבלי ''לדרוס'' ולקנא באף אחד בדרך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]