סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1015
"שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל"
בבא בתרא לח ע"א
המשך המשנה "היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת".
אנו יודעים: שאדם הנמצא בשדה במשך זמן של 3 שנים ואחר 3 שנים בא אליו אדם שהיה מוחזק לבעל השדה קודם, ושואל אותו מה אתה עושה בשדה שלי, עונה לו המחזיק: קניתי ממך את השדה, שואל אותו המערער: היכן השטר, עונה המחזיק: אבד לי השטר. אם יצליח המחזיק להביא עדים שהוא שוהה בשדה 3 שנים מיום ליום הרי זו חזקה. חכמים תיקנו זאת כדי שקוני השדות לא יצטרכו להחזיק תמיד את שטר השדה ביד, שהחזקה תהיה כמו שטר, בעל השדה המערער, אם הוא רוצה לבסס את מעמדו בשדה, גם כאשר אחר יושב בה, עליו למחות, עליו לגשת לשני אנשים ולומר להם: דעו לכם שפלוני יושב בשדה שלי, מחאה כזו מבטלת את החזקה, כל עוד המוכר לא מחה, אין כאן חזקה, על כן אומרת המשנה: שבמקרה שבעל השדה לא היה מצוי באותה מדינה בה החזיק המחזיק, אין החזקה משמשת כחזקה, שהרי בהחלט יתכן שבעל השדה מחה בפני שנים, אבל כיוון שהמחזיק לא היה מצוי באותה מדינה לא הגיעה המחאה לאוזניו, וכשאין אפשרות למחאה להגיע אין החזקה חזקה. הגמ' מסבירה: שיהודה וגליל מה שמונע את המחאה להגיע אל המחזיק, הרי זה משום שיש מצב של חרום בין המדינות.
תוס' בד"ה "דסתם" שואלים, ומוכיחים מכמה מקומות בש"ס: שמצב של חירום לא צריך להפריע לשמועה לעבור ממקום למקום.
תוס' עונים תירוץ המשמש יסוד גדול לבעלי המוסר: המחזיק אינו מעונין לשמוע את המחאה, וכאשר אדם אינו מעונין לשמוע, השמועה באמת לא מגיעה לאוזניו, ולכן יש על המוחה להיות דווקא באותה מדינה.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
