ראש גדול / רפי זברגר

בבא בתרא  כ ע''ב

הקדמה

הגענו למשנה השניה בפרק ''לא יחפור'' ואנו ממשיכים לעסוק בדיני הרחקת מזיקים של שכנים, אפילו בתוך הרשות של המזיק.
 

הנושא

אומרת המשנה: לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. קובעת המשנה כי חייב להיות אוויר בגובה ארבע אמות (כשני מטר) מגג התנור שאנו מציבים בביתנו עד לתקרה, כדי שלא יאחז האור בתקרה (רש''י). כלומר, תנור יכול לגרום לשריפה בבית, ואז להזיק מאוד לדירה שנמצאת מעלינו. כדי למנוע זאת, הגדירו מרחק מינימלי בין התנור לתקרה.
ממשיכה המשנה ואומרת: היה מעמידו בעליה, צריך שיהא תחתיה מעזיבה שלושה טפחים. במקרה זה, האדם שגר למעלה מציב תנור בדירתו, ואז קובעת המשנה - התנור צריך להיות במרחק שלושה טפחים לפחות מהרצפה, כדי שלא תהיה שריפה בדירה למטה. מסיימת המשנה חלק זה: ובכירה – טפח. אם הדייר למעלה הציב "כירה" ולא תנור, הרי הנזק קטן לעין שיעור , כיוון שה"כירה" מייצרת הרבה פחות חום מהתנור.
ההמשך של המשנה מאוד מעניין ו''מאתגר''. ישנה מחלוקת תנאים, מה קורה אם בכל אופן נוצר נזק, לאחר שהשכן ה''מזיק'' עשה את כל הנדרש ממנו במשנה: ואם הזיק – משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורים האלו, אלא שאם הזיק – פטור מלשלם. דעת רבי שמעון נראית לכאורה יותר הגיונית , שהרי קבענו את הצרכים ואת החובות המוטלות על המזיק הפוטנציאלי, ואם אמנם עשה ככל הנדרש – אין הוא מחויב לשלם את הנזק לניזק. לעומתו, סוברים חכמים, כי למרות שעשה ככל הנדרש – אם אירע נזק – הוא חייב לשלם את הנזק.
סברת חכמים כנראה בגלל העובדה ש''אדם מועד לעולם'' ואחראי על מעשיו ותוצאותיהם. לכן, גם אם עשה את כל המוטל עליו, ובסופו של דבר נוצר נזק בעטיו – חייב הוא לפצות, ולשלם את הנזק שנוצר. 
 

מהו המסר?

ההלכה נפסקה כחכמים, ומלמדת אותנו מסר לחיים. חייבים לשים לב כל הזמן, מה עלול לקרות מכל מעשה שאנו עושים. לא ''לשחק ראש קטן'' ולומר, עשיתי ככל המצווה עלי וזהו. יש לחשוב ולחשוש (במובן החיובי של המילה) כל הזמן, אולי בכל אופן המעשה עלול להזיק למאן דהוא, ולפעול במשנה זהירות כל הזמן. מספר דוגמאות מהחיים:
בנסיעה על הכבישים – לא לסמוך על הרמזור הירוק ולנסוע מבלי להביט ימינה ושמאלה, אלא לחשוש אולי בכל אופן ''יבוא משוגע'' ויחצה את הרמזור באור אדום.
דוגמא נוספת: ילדים קטנים המשחקים בבית. לא להסתפק במחסום לפני המדרגות, ולחשוב כי החסימה תמנע מהילד לטפס למעלה. יכולים להיות כל מיני מצבים, בהם הילד יוכל בכל אופן לעבור את המחסום ולעלות במדרגות.
בקיצור, להיות ''ראש גדול'', לחשוב ולהפעיל כל הזמן את ''הגָלָאִים'' על מנת לגלות ולזהות את הסיכונים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]