ולב אלמנה ארנין
בבא בתרא טז ע"א
"דרש רבא, מאי דכתיב: (איוב כט, יג) בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן? ברכת אובד עלי תבא - מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן; ולב אלמנה ארנין - דכל היכא דהוה אלמנה דלא הוו נסבי לה, הוה אזיל שדי שמיה עילווה, והוו אתו נסבי לה".
מנין שאותו אובד יתום הוא? – כך מוזכר בפסוק הקודם: (איוב כט, יב) כִּי אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ, וְיָתוֹם וְלֹא עֹזֵר לוֹ. וכן מוזכרים יתום ואלמנה יחדיו בפסוקים רבים.
ומנין ששדה היתום נחשבה בעיניו כגזולה? – פירש רש"י: "ברכת אובד - שהיה סבור שהיה אובד את שדהו".
אך מנין שאיוב היה מרנין את האלמנה בנישואיה דוקא, ואולי תמך בה בדברים המפורשים בכתובים: (דברים י, יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה; (דברים יד, כט) וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ; (דברים כו, יב) וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ; (ישעיהו א, יז) שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה?
אלא שדרשה זו של רבא נשענת על דרשתו בהמשך הגמרא כאן: "(איוב לא, א) בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה - אמר רבא: איוב בדלא דידיה לא איסתכל אבל בדידיה איסתכל, אבל אברהם אפילו בדידיה נמי לא איסתכל", (כך גירסת כתבי היד, וע' ב"ח). והדברים מפורשים במסכת אבות דרבי נתן פרק ב: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה - מלמד שהחמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה. והלא דברים קל וחומר ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו לבנו לאחיו ולקרובו החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה אשת איש על אחת כמה וכמה. ומפני מה החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה מפני שאמר איוב שמא אסתכל אני היום ולמחר יבא איש אחר וישאנה ונמצא שאני מסתכל באשת איש". וצריך ביאור, למה נזכרה דוקא בתולה? הלא גם אלמנה אינה אשת איש ודינה כבתולה! אלא מכאן שבאלמנה דוקא כן התבונן איוב כיצד להשיאה, וקרא את שמו עליה כדי שישאוה על מנת לשמחה ולהרנינה בבנין שלם.
