היזק הדדי / רפי זברגר

בבא בתרא  יח ע''א

הקדמה

בדף הקודם למדנו מחלוקת אביי ורבא, במקרה שאדם בא לסמוך בצד המצר – אדם מבקש לחפור בור סמוך לשדה חבירו ואין בור בחצר חבירו. אביי אמר סומך – מותר לסמוך, כיוון שאין בור אשר יכול להינזק מהבור של השכן, ורבא אמר שאינו סומך. למדנו שתי לשונות בגמרא, כיצד להבין את מחלוקתם של אביי ורבא. 
יש אומרים כי אם סומך לשדה העשויה לבורות לפי כולם אינו סומך וכל מחלוקתם אם חופר בור סמוך לשדה שאינה עשויה לבורות – אביי מתיר לסמוך, שהרי אינה עשויה לסמוך, ואילו רבא סובר שאסור לסמוך, כיוון שיכול לטעון לחברו: כמו שאתה נמלכת לחפור בור ברשותך, גם אני יכול להימלך ולחפור בור ברשותו, ואז הבור שלך יזיק לבורי, לכן – אין לסמוך . 
יש אומרים כי אם סומך לשדה שאינה עשויה לבורות, כולם (אביי ורבא) סוברים כי ניתן לסמוך כיוון שהשדה אינה עשויה לבורות, והמחלוקת בשדה העשויה לבורות, אביי פסק כי מותר לסמוך, כיוון שבזמן שהראשון חפר, השני עדיין היה ללא בור. ורבא פסק כי אסור לסמוך, כיוון שהוא אומר: כל מרא ומרא דקא מחיית – קא מרפית לה לארעאי. כול חפירה וחפירה שאתה חופר לצורך כריית הבור, משפיע ומזיקה לקרקע עצמה. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת משנה מדף כ''ח: מרחיקין את המשרה (מים ששורים בהם את הפשתן) מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים, כיוון שכל אלו מזיקים (מי משרה לירק, כרישין לבצלים וחרדלים לדבורים), 
ולכן - אין להסמיך אותם למשהו שיכול להינזק. מדייקת הגמרא מן המשנה הנ''ל: טעמא דאיכא ירק, הא ליכא ירק – סמיך. במקרה הראשון, אם היה שם משרה סמוך לחצר חבירו ללא ירק, כנראה שלא הייתה בעיה והיה מותר לסמוך. דין זה קשה לרבא שאמר כי אין לסמוך בשום אופן בסמוך לחלקה של החבר. 
עונה הגמרא: הדיוק שעשינו אינו הכרחי. באמת, גם אם אין ירק אינו סומך, כמו הפסק של רבא. ומדוע המשנה נקטה את הדוגמא של סמיכות לירק? כדי ללמד אותנו כי יש ''נזק הדדי'' בין הירק למשרה (ובין כל שאר ''הזוגות'').
אם כך, ממשיכה הגמרא ומקשה מהסיפא של המשנה שם: רבי יוסי מתיר בחרדל, מפני שיכול לומר בעל החרדל לבעל הדבורה: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי, אומר לך: הרחק דבורך מן חרדלאי, שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי [הדבורים באות ואוכלות מצמח החרדל], מסיימת הגמרא את השאלה: כיצד רבי יוסי יכול לטעון כך, אם אנחנו מעמידים את המשנה שם שהוא לא סמך [כרבא], שהרי אם אינו סומך אין נזק הדדי כפי שרבי יוסי מתאר? [להמשך הדיון, יש לעיין בתחילת עמוד ב']  
 

מהו המסר?

מטענה זו של רבי יוסי עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי, אומר לך: הרחק דבורך מן חרדלאי, שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי אנו למדים ''מבט נכון והדדי''. אנשים בדרך כלל אוהבים לשמוע את עצמם, לראות רק הצד שלהם, ולא לבחון באמת את הצד שכנגד. לא לחשוב מה בעצם טענתו של בר הפלוגתא שלי? אולי באמת יש לו טענות והוכחות ישרות ונכונות, ורק אני לא חשבתי עליהם כלל וכלל?
הלל היה ידוע כאדם ענו מאוד, בין היתר הוא אמר: מה ששנוי עליך – לחברך לא תעביד. כלומר: לא לעשות לחבר, מה ששנוי עלינו. מכיוון שאדם מעוניין מאוד שישמעו, יקשיבו וילמדו את הדברים שלו, לכן אומרת פה הגמרא: יש להקשיב גם לדעה הנגדית, לבחון אולי יש נזק גם לצד השני, ולהשתדל לבדוק את כל המכלול ממבט אמיתי וכֵּן.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]