לשון בני אדם / רפי זברגר

בבא בתרא י ע''א

הקדמה

ממשיכים בנושאי צדקה, והפעם שאלות באמונה, הקשורות למצוות הצדקה.  
 

הנושא

מצטטת הגמרא ברייתא המביאה את דברי רבי מאיר: יש לו לבעל דין [רשע, או גוי (רש''י)] להשיבך ולומר לך: אם אלקיכם אוהב עניים הוא, מדוע אינו מפרנסן? אמור לו: כדי שניצול מדינה של גיהינום. כפי שנלמד מהמשך הגמרא, אדם המקיים מצוות צדקה ניצול מגיהינום, לכן, ''השאיר'' הקב''ה את העניים בעולם כדי להצילנו מדינה של גיהינום.
וממשיכה הגמרא: וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, וזו התשובה שענה לו (השאלה והתשובה לעיל).
חזר ושאל טורנוסרופוס: אדרבא, זו שמחייבתן לגיהינום! המשיך ואמר: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין [כלא אותו בבית הסוהר]. וציווה עליו שלא להאכילו, ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרויים עבדים, שנאמר (ויקרא, כ''ה, נ''ה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים.
אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין. וציווה עליו שלא להאכילו, ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון (מתנה) משגר לו? ואתם קרויים בנים, שנאמר (דברים, י''ד, א'): בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
 

מהו המסר?

הכרנו שני משלים דומים מאוד, האחד בפי טורנוסרופוס הרשע, והשני בפי רבי עקיבא. המשל הראשון ממשיל את עם ישראל לעבדים, ומוכיח זאת מפסוק, והמשל השני ממשיל אותנו לבנים, וגם לכך יש אסמכתא מפסוק.
ניתן לומר שרבי עקיבא השתמש בתכונה ש"כל אדם אוהב לשמוע את האחרים, המשתמשים בלשון ובביטויים שלו". טורנוסרופוס השתמש במשל – גם רבי עקיבא השתמש במשל. ולא רק זאת, אלא שהמשל כמעט זהה, ושונה רק בנושא המשל, וב''תוצאות הסופיות''.
טורנוסרופוס החשיב את עם ישראל לעבדים, ולכן המלך לא כל כך חס עליו, ואם רואה שמאכילים ומשקים אותו בניגוד להוראתו, כעס מאוד. לעומתו, ממשיל רבי עקיבא את עם ישראל לבנים של הקדוש ברוך הוא. "בן נשאר בן", גם כאשר כועסים עליו. קיימת "חמלה בסיסית" של הורה כלפי בנו. למרות שהוא כעס על מעשיו, והעניש אותו, אך בסופו של דבר, אם נוכח לדעת שמשום מה לא קיימו את הוראתו, ולא הענישו אותו, הרי בתוך תוכו שמח על כך ולכן אפילו דורון משגר לו.
נלמד מסיפור זה מספר תובנות לגבי יחסים הורים כלפי ילדיהם:
1. כדאי ורצוי להכיר את ''לשונם של ילדינו'' - את הביטויים שהם משתמשים, הסלנג וצורת הדיבור. אם אנו נדבר אל ילדינו בלשונם ובסגנונם (לא מדובר בסגנון בוטה), הרי שהרווחנו ''מספר נקודות'' בשיח שלנו איתם.
2. ''ילד נשאר ילד'' גם אם הוא "מכעיס ומשגע" את הוריו. ניתן ורצוי להעניש במקרים מסוימים , שהרי נאמר (משלי י''ג): חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. אך בד בבד עם הענשה, יש לזכור ולהזכיר לעצמנו, כי מדובר בילד שלנו, שאנו מאוד מאוד אוהבים, ומבקשים מאוד בטובתו, ולכן בתוך תוכנו אנחנו לא כועסים, אלא יודעים כי "צריך" להעניש ותו לא.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]