הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב הונא ורב יהודה - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא ט ע"א
אמר רב הונא: בודקין למזונות ואין בודקין לכסות;
אי בעית אימא: קרא, ואי בעית אימא: סברא.
אב"א סברא, האי קא מבזי והאי לא קא מבזי;
אי בעית אימא קרא +ישעיהו נח+ הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב,
פרוש והדר הב ליה,
והתם כתיב: +ישעיהו נח+ כי תראה ערום וכסיתו, כי תראה לאלתר.
ורב יהודה אמר: בודקין לכסות ואין בודקין למזונות;
אי בעית אימא: סברא, ואי בעית אימא: קרא.
אי בעית אימא סברא, האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה;
אי בעית אימא קרא, הכא כתיב: הלא פרוס לרעב לחמך - פרוס לאלתר, וכדקרינן,
והתם כתיב: כי תראה ערום וכסיתו - כשיראה לך.
תניא כוותיה דרב יהודה: אמר כסוני - בודקין אחריו, פרנסוני - אין בודקין.
1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין רב הונא ורב יהודה.
2.
כל אחד מהם - או הגמרא עצמה - מביא גם סברא וגם מקור מפסוק לדעתו.
3.
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ו:
עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד, היה ערום ואמר כסוני בודקין אחריו שמא רמאי הוא, ואם היו מכירין אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו.
הוא פוסק כרב יהודה.
4.
רדב"ז הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ו:
[ו] עני שאין מכירין אותו וכו'. בתרא פ"ק פסק כרב יהודה דאמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות דתניא כוותיה:
במחלוקת בין רב הונא ורב יהודה - אם היה צריך לפסוק כרב הונא אז מובן מדוע כאן פוסקים כרב יהודה, כי יש ברייתא כדעתו - "תניא כוותיה".
5.
לגבי כלל ההכרעה בין שניהם:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרח:
רב הונא +הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש, רי"ף+ ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה, כ"מ פ"ד מהלכות נדרים הלכה י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן:
ב"יד מלאכי" כתוב "רב הונא ורב יהודה יש לפסוק כרב יהודה".
5.1
אבל לפי תוכן דבריו משמע שיש לגרוס בדבריו "רב הונא ורב יהודה יש לפסוק כרב יהודה", ולפי זה לא קשור לענייננו.
6.
בבירור דבריו דנו האחרונים המאוחרים יותר:
שבת של מי מסכת שבת דף קנה עמוד א:
ולענין הלכה הרא"ש ושאר פוסקים פסקו כרב יהודה ונראה טעמם כמ"ש הרב כ"מ בפ"ד דנדרים דין י"ד דכל היכי דפליגי רב הונא ורב יהודה הלכה כרב יהודה וכמ"ש הרב יד מלאכי בסימן תר"מ וסיים שכן כתבו הרא"ש והר"ן
כבסעיף 5.
6.1
אמנם לפי האמת האי כללא ליתא דראה ראיתי בהרא"ש גופיה במסכת ב"ק פרק הגוזל עצים על דף צ"ז מהש"ס גבי ההוא ענינא דכסף דנפסל דפליגי רב הונא ורב יהודה דכתב בהדיא דהלכתא כרב הונא משום דרביה דרב יהודה הוא וכ"כ הרב הליכות אלי בדף ס"ב ע"ב.
הרא"ש עצמו פוסק כרב הונא נגד רב יהודה כי רב הונא היה רבו של רב יהודה.
6.2
ועיין בספר החשוב סדר הדורות דף ע"ח ע"ד והתימה גדולה מרב כהנא בעל יד מלאכי דאישתמיטיתיה דברי הרא"ש דבב"ק דכתב בהפך ודברי הרב הליכות אלי הנזכר והדין עם הרב המופלא גאון עוזינו מהרח"א זצ"ל שכתב עליו בספר עין זוכר במערכת רי"ש אות י"ד דנסחא מוטעת נזדמנה לפני רב כהנא בס' כסף משנה וצ"ל רב נחמן ורב יהודה
וחוזר לפרש כלעיל בסעיף 5.1.
6.3
והגם דלא זכר שר דברי הרא"ש דקמא להקשותו טפי סוף כל סוף הכלל ליתא אלא איפוך איתמר דרב הונא ורב יהודה הלכה כרב הונא וכי תימא אמאי פסקינן הכא כרב יהודה נדחק נפשין למימר דאע"ג דמתרצינן הקושיא סוף סוף הגמר' מסיק דברי רב הונא בקושיא ולא מסתייה להתחכם יותר ולתרץ אנן הקושיא כדי לפסוק כותיה כיון דלא ניחא להש"ס לתרץ קושייתיה ודין הוא טעמא דכתב הרב"י ז"ל בסי' שכ"ד ע"ש דכיון דסלקא דברי רב הונא בקושיא לית הלכתא כותיה ע"ש ודוק:
מסקנת דבריו שהכלל הוא שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה, כי רב הונא היה רבו של רב יהודה.
7.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שט:
רב הונא ורב יהודה, יש סוברים הלכה כרב הונא, שהוא רבו, ויש סוברים הלכה כרב יהודה.
אמנם יותר נראה כפי המסקנה שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה.
7.1
לפי זה ברור מדוע בסוגייתנו נפסקה הלכה כרב יהודה באופן נקודתי - בגלל שיש ברייתא שהיא "תניא כוותיה".
8.
ונראה לי לומר "חידוש": בסוגייתנו משמע ממהלך הסוגיה שבכוונה אין היא מכריעה באופן ברור בין רב הונא ורב יהודה מכך, שבסוגייתנו מובאת גם סברא וגם אסמכתא מפסוק לכל אחד מהם.
ולכן הלכה כרב יהודה רק כי כך נפסק בברייתא בלי סברא ובלי פסוק.
