סקר
מסכת שבת






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ורב נחמן דידיה אמר

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא ו ע"ב

 

אמר ר"נ אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו - עושה לו מעקה גבוה ד' אמות, אבל בין גג לגג לא;
ור"נ דידיה אמר: אינו זקוק לד"א, אבל זקוק למחיצת עשרה...

1.
רמב"ם הלכות שכנים פרק ג הלכה ו:

גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות, אבל בין גג לגג משאר הגגין אינו זקוק לארבע אמות שאין בני אדם דרין בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראייה, אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגין גבוהה עשרה טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו. +/השגת הראב"ד/ גג הסמוך לחצר חבירו עד אם נכנס לרשותו. א"א משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש עכ"ל.+

הרמב"ם פוסק כרב נחמן ולא כדברי רב נחמן שאמר בשם שמואל רבו.

2.
מגיד משנה הלכות שכנים פרק ג הלכה ו:

אבל צריך לעשות מחיצה וכו'. מימרא דר"נ שם והלכתא כוותיה בדיני:

משמע מדבריו שהכלל של "הלכה כרב נחמן בדיני" תקפה אפילו נגד שמואל רבו, ויש להדגיש שהלכה כרב נחמן עצמו גם נגד הלכה שהוא עצמו אמר בשם שמואל רבו.

2.1
מכאן מוכח שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." איננו מעיד בהכרח שהתלמיד מקבל ומסכים לדברי רבו, אלא אולי הוא רק מוסר אותם לאחרים.

2.2
או נוכל להסביר שהאמור בסעיף 2.1 הוא רק במקרים חריגים, אבל ככלל, משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." היא שהתלמיד מקבל את דברי רבו.

2.3
ויש אומרים שככלל אפילו אם לא נאמר בפירוש "אמר רב... אמר רב..." הרי שכל דין שאומר אמורא למעשה הוא שמע אותה מפי רבו.

3.
אולם ראה הסבר אחר:
גופי הלכות פרק ד - כללי אות ד' כלל קמה:

דידיה אמר. כשאומר בגמ' בכמה דוכתי אמר פלוני בשם רבו כך, ואומר אחר כך ורבי פלוני דידיה אמר, הדרך המורגל הוא שקודם היתה סברת אחד, ואח"כ אומר סברת עצמו.
ומצאתי חדש בכללי התלמוד למהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל, וז"ל מצאתי כתוב בדרכי התלמוד שחבר רבינו סעדיא גאון ז"ל בלשון ערב וז"ל דהא דאמרינן בריש בתרא דף ו: אמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לחומה וכו', ורב נחמן דידיה אמר וכו',
וכן בפרק האיש מקדש [קידושין מב.] אמר רב נחמן יתומים שבאו לחלוק וכו', ורב נחמן דידיה אמר

הוא מביא דוגמא נוספת למקרה שרב נחמן עצמו חולק על מה שהוא עצמו אמר בשם שמואל רבו.

3.1

והלכתא בהו כרב נחמן, אף דבעלמא הלכה כשמואל לגביה
מתרי טעמיה
חדא דרבו הוה,
ועוד דהלכתא כשמואל בדיני לגבי כולי עלמא,

כעיקרון, הלכה כשמואל נגד רב נחמן משני נימוקים:
נימוק ראשון: הללכה כרב נגד תלמידו.
נימוק שני: הלכה כשמואל בדיני ממונות נגד כל חכם יחיד אחר.

3.2

היינו טעמא משום דפירושא דרב נחמן דידיה אמר היינו מקבלת עצמו מאחרים, לא כמו בעלמא שפירשו דידיה אמר היינו סברת עצמו[לט].

הוא מסביר שבכל אופן הלכה כרב נחמן בסוגייתנו [בגלל הביטוי "ורב נחמן דידיה אמר"] מפני שהמשמעות של הביטוי "ורב נחמן דידיה" היא שלא מדובר בסברת עצמו [כי אז ההלכה היתה צריכה להיות באמת דווקא כשמואל], אלא ששמע מאחרים.
וכנראה אותם אחרים גוברים גם על שמואל. מדוע? אולי כי הם רבים נגד יחיד.

3.3
הערה: [ורב... דידיה" מופיע בש"ס כ 20 פעמים במשמעות שלנו וברוב הפעמים מדובר ברב נחמן בשם שמואל !!! מוזכר גם אצל רבי יוחנן שאמר משום רשב"י ועוד]

4.
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי הגאונים ובה"ג והרי"ף:

וכן יש להוכיח עוד מהא דאיתא בפ"ק דסוטה [דף] ד' ב' א"ר יוחנן משום רשב"י וכו' ור' יוחנן דידיה אמר וכו' וכן מצינו תו בפרק האיש מקדש [קידושין דף מ"ב א'] ובבא בתרא דף ו' ב' וב"מ [דף] ט"ל א' [בבא מציעא דף לט] א"ר יוחנן אמר שמואל וכו' ור' נחמן דידיה אמר

גם הוא מביא כמה דוגמאות בש"ס של הביטוי "ורב נחמן דידיה אמר", כשאחת מהן - סוגייתנו.

4.1

אלמא דכל עוד דלא קאמר ש"ס דפליג עליה מסתמא כיון דאמרה משמיה כוותיה ס"ל

נראה לי שהוא מסביר כהסברנו לעיל בסעיף 2.2

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר