עונשו של דניאל
בבא בתרא ד ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר... ודניאל מנלן דאיענש?... דשדיוהו לגובא דארייוותא".
קשה, וכי איזה עונש קיבל דניאל בכך שהשליכוהו לגוב האריות? הרי לא נפגע מהם כלל כמפורש בכתוב ששום פצע לא נמצא בו! אמנם מן הסתם פחד ונבהל מאוד בתחילה, אך אותו לחץ חולף ודאי בטל ברוב גדול ושוה את הרגשת ההתעלות והשמחה בצפותו בנס שיתועד לדורות.
עוד צריך ביאור מדוע מברכים בברכת הגומל: בָּרוּךְ הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב, למה תולים לומר שהניצולים חייבים הם? אדרבה, ודאי משום צדקותם ניצלו!
וכן לקמן במסכת בבא בתרא דף י ע"א: "רב פפא הוה סליק בדרגא, אישתמיט כרעיה בעי למיפל, אמר: השתא כן איחייב מאן דסני לן, כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים. אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא: שמא עני בא לידך ולא פרנסתו? דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא: (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם: (דברים יג) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים". וקשה, למה לתלות דברים חמורים שכאלו ברב פפא? אדרבה, משום זכויותיו לא נפל ולא ניזוק כלל!
וכן קשה במסכת מגילה דף יב ע"א: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. - אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. - אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו. - אמרו לו: אמור אתה. - אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. - אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? - אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים - אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ".
ומנין הקביעה שנתחייבו כליה? אדרבה, ניצלו בנסים גדולים! וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. (אסתר ח, טו-טז). והצלתם היתה מובטחת מראש, כדברי רשב"י שהקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא מן הפנים ולחוץ. ומרדכי אף ידע זאת כבר טרם ההצלה, שהרי אמר: (אסתר ד, יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר.
אלא שפירש שם המהרש"א: "אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהם רק לפנים, לייראם שראוים לכליה". וכך הוא בתנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח: "פגע בו נחש או עקרב ולא עקצוהו, יברך וישבח ויגדל וירומם ויקדש לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שמא לנחש ועקרב היה מזומן ולא עקצוהו". בהקבע גזירה סימן הוא מהשמים שחובת עונש רובצת על הנידונים. ומשום כך מכונים הניצולים "חייבים". ואזהרה זו עצמה היא היא עונשו של דניאל.
