|
החלטות מושכלות / רפי זברגרבבא בתרא ג ע"א-ע"ב
הרקע
לאחר שהזכרנו במשנה הראשונה במסכת את הגדרת עוביו של הכותל אותו צריך לבנות, אם וכאשר הוא נופל בחצר של שני שותפים. הזכרנו שם שהכול כמנהג המדינה, ובין היתר אמרנו שאם נוהגים באותו מקום לבנות כתלים מ"גזית", אשר גובהם ארבע אמות ורוחבם חמשה טפחים – בונים גם את הכותל שנפל מ"גזית". הנושא
בעקבות הזכרת שני בתי המקדש, ולקראת הדיון בהמשך הגמרא בעניין בית המקדש שהורדוס בנה, על הריסות בית המקדש השני, מקדימה הגמרא הלכה בשם רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בית כנישתא אחריתי. כלומר, אין להרוס בנית בית כנסת, כל עוד לא בנו בית כנסת חילופי. ישנם שני הסברים בגמרא לדין זה: איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי משום צלויי. יש אומרים שהסיבה היא חשש מפשיעה והתרשלות של בעלי בית הכנסת, שלא יבנו בית כנסת חילופי, ויש אומרים מחשש שלא יהיה מקום להתפלל בו. מהו המסר?
הדין של רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בית כנישתא אחריתי מלמד אותנו להתרחק מפזיזות. לא לעשות דברים לפני שמודעים למשמעויות של הפעולה. בנושא הריסת בית כנסת, יש גם ''משמעות דתית'' וביטול מקום קדושה ללא יצירת תחלופה מתאימה, אך יישום הכלל נכון גם בנושאים כלליים. לשקול היטב לפני כל ביצוע פעולה, בעיקר אם היא בלתי הפיכה, ולוודא שאמנם אנו מודעים לכל ההשלכות של המעשה. |