הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אין הלכה כשיטה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא קיח ע"א
משנה. המוציא זבל לרשות הרבים,
... ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום.
גמרא. לימא מתניתין דלא כרבי יהודה,
דתניא: רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים, וצוברו כל שלשים יום, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה,
שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. -
אפילו תימא רבי יהודה, מודה רבי יהודה שאם הזיק - חייב לשלם.
והתנן: מודה רבי יהודה בנר חנוכה שהוא פטור, מפני שהוא עושה ברשות.
מאי לאו - רשות דבית דין? -
לא, רשות דמצוה. -
והתניא: כל אלו שאמרו מותרין לקלקל ברשות הרבים,
אם הזיק - חייב לשלם,
ורבי יהודה פוטר! -
אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי יהודה.
אמר אביי: רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון כולהו סבירא להו: כל מקום שנתנו לו חכמים רשות והזיק - פטור.
רבי יהודה - הא דאמרן.
רבן שמעון בן גמליאל - דתנן: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום.
רבי שמעון - דתנן: היה מעמידו בעלייה - צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
רבי שמעון אומר: לא אמרו כל השעורים הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם.
1.
הגמרא קובעת שמשנתנו איננה כדעת רבי יהודה בברייתא. כנראה שהגמרא מתכוונת לומר שמשנתנו=תנא קמא, שהרי רשב"ג כן סובר כרבי יהודה.
2.
הגמרא מנסה להתאים את דעת רבי יהודה לדעת תנא קמא ודוחה זאת.
3.
ואביי מונה 3 תנאים בסה"כ שסוברים כדעת רבי יהודה דווקא: רבי יהודה עצמו; רשב"ג במשנתנו; ורבי שמעון.
4.
ראה מה שכתבנו על מסכת בבא קמא דף ל:
בגמרא:
ותרתי למה לי?
חדא בימות החמה, וחדא בימות הגשמים;
דתניא, כל אלו שאמרו: פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן,
בימות החמה אין להן רשות,
ובימות הגשמים יש להם רשות,
ואע"פ שברשות, אם הזיקו - חייבין לשלם...
מתני'. המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו,
וכל הקודם בהן זכה;
רשב"ג אומר: כל המקלקלין ברה"ר והזיקו - חייבין לשלם,
וכל הקודם בהן זכה.
ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
גמ'. לימא, מתני' דלא כר' יהודה!
דתניא, ר' יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים, אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים יום, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה,
שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ!
אפי' תימא רבי יהודה, מודה רבי יהודה שאם הזיק - משלם מה שהזיק...
5.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג סימן ז:
ז מתני' המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. וכל הקודם בהן זכה.
ואמרינן עלה בגמרא לימא מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
ושני עלה רב נחמן בר יצחק מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ורבי יהודה היא.
ורב אשי אמר שאני [בבא קמא דף ל ע"ב] תבן וקש דמשרקי.
5.1
ואף על גב דהני אמוראי בתראי מהדרי לאוקמא מתניתין כרבי יהודה לית הלכתא כוותיה*.
כנראה שהוא מתכוון לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה",
ובעיקר אולי בגלל שגם רב נחמן בר יצחק, ובודאי שגם רב אשי שהיו בין "עורכי הגמרא", והם מיישבים את דברי רבי יהודה במשנתנו סימן שהם פוסקים כמותו.
6.
בכל אופן קובע הרא"ש שאין הלכה כרבי יהודה [וממילא גם לא כרב אשי?]:
דהא אוקימנא בסוף בבא מציעא דף קיח ב) בשיטה
דאמר אביי רשב"ג ור' יהודה ורבי שמעון כולהו סבירא להו כל מקום שנתנו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם וכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו.
הגמרא ["סתמא דגמרא" שהיא כנראה דברי עורך הגמרא] קובעת שדברי רבי יהודה במשנתנו הם ב"שיטה", דהיינו, שיש עוד תנאים שסוברים כמותו, והכלל שהוא ש"אין הלכה כשיטה", וממילא, אין הלכה כרבי יהודה בסוגייתנו.
7.
מוכרחים לומר שאת הכלל של "אין הלכה כשיטה" קבעו חכמים בדור שאחרי רב אשי.
7.1
אלא אם נאמר, שבכך שרב אשי מיישב בסוגייתנו את דברי רבי יהודה אין להסיק מכך שהוא פוסק כמותו [ולא מוגדר כ"מדשקיל וטרי אליביה"?],
7.2
או אולי רב אשי עצמו כן פוסק כרבי יהודה אבל בית דינו של רב אשי ["עורך הגמרא" הסופי] לא פוסק כמותו!
8.
ממשיך הרא"ש:
ועוד נראה לי משום דהלכה כהך ברייתא דתניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהם וגורפין מערותיהם בימות החמה אין להן רשות בימות הגשמים [יש להן רשות]
ואף על פי שיש להם רשות אם הזיקו חייבין לשלם.
ולעיל בפרק קמא (בבא קמא דף ו א) מייתי לה רב אדא בר אהבה ויליף לה מהצד השוה.
ולעיל נמי אמרינן תרתי למה לי
חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וכו':
הוא מסתמך על ברייתא בגמרא ומדיון אחר של "סתמא דגמרא" שנובע מהם שלא כרבי יהודה, והלכה היא כ"סתם משנה" - משנתנו - שגם בימות הגשמים שיש היתר להוציא זבלים לרשות הרבים, בכל זאת, אם הזיק חייב לשלם - ולא כרבי יהודה.
9.
והרא"ש בסוגייתנו - בבא מציעא דף קיח:
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק י סימן ז:
...אמר אביי רשב"ג ורבי יהודה ורבי שמעון כולהו סבירא להו כל שנתנו לו חכמים רשות והזיק פטור מלשלם. רבי יהודה הא דאמרן. רשב"ג מאי היא דתנן אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום. רבי שמעון מאי היא דתנן היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם. וכל כי האי גוונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו:
כלומר, אם הגמרא מנסחת : "רבי... ורבי... כולהו סבירא להו....", הרי ששיטתם מוגדרת כ"שיטה", והכלל הוא, ש"אין הלכה כשיטה".
9.1
למרות שהגמרא בתחילת הסוגיה אומרת "לימא מתניתין דלא כרבי יהודה" - לעיל בסעיף 1 - אין הכוונה שסוגייתנו מוגדרת כ"סתם משנה", אלא היא "רק" דעת תנא קמא, וניתן לומר שדרגת "תנא קמא" קרובה לדרגת "סתם משנה" [ולכן, בדרך כלל הלכה כתנא קמא נגד תנא אחר במשנה שחולק עליו]. בכל אופן הרא"ש לא מסתמך על כך בבואו לפסוק שלא כרבי יהודה ושלא כרשב"ג אלא הוא מסתמך על דברי אביי שתנאים אלה "כולהו סבירא להו" - ואין הלכה כשיטה.
9.2
הסיבה ש"אין הלכה כשיטה" כי כנראה יש חכמים רבים יותר שחולקים על חכמים אלה שדעתם מוגדרת על ידי הגמרא כ"שיטה".
9.3
הערה: מכאן, שהכלל של יחיד ורבים הלכה כרבים תקף גם לגבי קצת רבים נגד הרבה רבים שהלכה כהרבה רבים.
