|
זיכרון מסונן / רפי זברגרבבא מציעא קיד ע"א
הרקע
בדף של אתמול למדנו שני מושגים ''מחזירים'', ו-''מסדרים''. את המושג ''מחזירים'' למדנו במשנה: ''מחזיר את הכר בלילה, ואת המחרישה ביום''. כמוסבר בדף הקודם, מדובר במלווה שלקח משכון מהלווה שלא בשעת ההלוואה (אלא יותר מאוחר), אם המשכון נחוץ לתפקוד יומיומי של הלווה כמו ''כרית'' ללילה, הרי המלווה חייב להחזיר ללווה מידי ערב את הכרית, כדי שיהיה לו על מה לישון. כמו כן, מלווה חייב להחזיר ללווה את המחרישה בבקר, כדי שיוכל לעבד ולעבוד את הקרקע במשך היום. הנושא
שואלת הגמרא: מהו שמסדרין בבעל חוב? מי גמר מיכה מיכה מערכין או לא? למדנו כאמור בדף הקודם, כי בערכין יש דין ''מסדרין'', שואלת עכשיו הגמרא, האם ניתן לעשות גזירה שווה בין ערכין לבין בעל חוב, כך שגם אם נגבה את החוב מבעל החוב, נצטרך ''לסדר'' אותו, ולהשאיר לו מצרכי יסוד בביתו? הגזירה שווה תהיה על סמך שורש מילה הקיימת בשני המקומות בלשון הגמרא, ''מיכה מיכה''. [בבעל חוב כתוב וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ... (ויקרא, כ''ה, ל''ה) , ובערכין כתוב: "וְאִם מָךְ הוּא, מֵעֶרְכֶּךָ..'' (ויקרא, כ''ז, ח')]. רבין מספר שהוא שלח איגרת לכל החכמים ושאל שם את השאלה שלנו, אך לא זכה לתשובה. אך ממשיך רבין ומספר, כי במקום אחר, ובבעיה אחרת, ניתן להבין מן התשובה שם, מה הדין בבעיה שלנו: האומר, הרי עלי מנה לבדק הבית, מהו שיסדרו? זהו דין שלישי (בנוסף לשנים קודמים: ערכין ובעל חוב], המדבר על אדם שהתחייב ישירות לבית המקדש, נקרא בלשון חכמים ''בדק הבית''. על כך שואלת הגמרא: מהו שיסדרו? האם כאשר גובים מאדם זה אשר התחייב לשלם לבדק הבית ולא שילם, האם גם בגביה זו אנו ''מסדרים'' אותו, ומשאירים לו חפצי יסוד? מהו המסר?
כיצד קרה שעל שאלתו של רבין באיגרתו לא זכה לאף תשובה, ובכל אופן חכמים ידעו את הדין, אשר באה לידי ביטוי בתשובה אחרת שלהם. ניתן לומר, כי לפעמים אנו לא זוכרים משהו, למרות שבמקום אחר התייחסנו אליו. |