סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

זיכרון מסונן / רפי זברגר

בבא מציעא קיד ע"א

 

הרקע

בדף של אתמול למדנו שני מושגים ''מחזירים'', ו-''מסדרים''. את המושג ''מחזירים'' למדנו במשנה: ''מחזיר את הכר בלילה, ואת המחרישה ביום''. כמוסבר בדף הקודם, מדובר במלווה שלקח משכון מהלווה שלא בשעת ההלוואה (אלא יותר מאוחר), אם המשכון נחוץ לתפקוד יומיומי של הלווה כמו ''כרית'' ללילה, הרי המלווה חייב להחזיר ללווה מידי ערב את הכרית, כדי שיהיה לו על מה לישון. כמו כן, מלווה חייב להחזיר ללווה את המחרישה בבקר, כדי שיוכל לעבד ולעבוד את הקרקע במשך היום.
את המושג ''מסדרים'' הזכרנו בגמרא בין היתר במשפט: ''מסדרין בערכין''. מדובר בנדר שאדם נודר ואומר ''ערך פלוני עלי''. הערך של כל בן אדם נקבע במפורש בתורה ותלוי במין ובגיל של האדם הנערך. את הסכום הנ''ל חייב האדם לתת לבית המקדש. משמעות המושג ''מסדרין בערכין'': כאשר גובים את כסף הנדר מן האדם הנודר, הרי שחייבים להשאיר לו ''כדי מחייתו'' ולא להשאיר אותו בלא כל, וללא חפצי יסוד שהוא זקוק להם.
 

הנושא

שואלת הגמרא: מהו שמסדרין בבעל חוב? מי גמר מיכה מיכה מערכין או לא? למדנו כאמור בדף הקודם, כי בערכין יש דין ''מסדרין'', שואלת עכשיו הגמרא, האם ניתן לעשות גזירה שווה בין ערכין לבין בעל חוב, כך שגם אם נגבה את החוב מבעל החוב, נצטרך ''לסדר'' אותו, ולהשאיר לו מצרכי יסוד בביתו? הגזירה שווה תהיה על סמך שורש מילה הקיימת בשני המקומות בלשון הגמרא, ''מיכה מיכה''. [בבעל חוב כתוב וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ... (ויקרא, כ''ה, ל''ה) , ובערכין כתוב: "וְאִם מָךְ הוּא, מֵעֶרְכֶּךָ..'' (ויקרא, כ''ז, ח')]. רבין מספר שהוא שלח איגרת לכל החכמים ושאל שם את השאלה שלנו, אך לא זכה לתשובה. אך ממשיך רבין ומספר, כי במקום אחר, ובבעיה אחרת, ניתן להבין מן התשובה שם, מה הדין בבעיה שלנו: האומר, הרי עלי מנה לבדק הבית, מהו שיסדרו? זהו דין שלישי (בנוסף לשנים קודמים: ערכין ובעל חוב], המדבר על אדם שהתחייב ישירות לבית המקדש, נקרא בלשון חכמים ''בדק הבית''. על כך שואלת הגמרא: מהו שיסדרו? האם כאשר גובים מאדם זה אשר התחייב לשלם לבדק הבית ולא שילם, האם גם בגביה זו אנו ''מסדרים'' אותו, ומשאירים לו חפצי יסוד?
עונה הגמרא: נלמד דין בקל וחומר מדין בעל חוב: ומה בעל חוב שמחזירין – אין מסדרין, הקדש (לבדק הבית) שאין מחזירין, אינו דין שאין מסדרין. אם כן, למדנו מבעל חוב שהוא יותר ''קל'' מערכין, שהרי בעל חוב מחזירין, לעומת ערכין שלא מחזירין. ומזה לומדים קל וחומר: אם בבעל חוב הקל, לא מסדרים, קל וחומר לערכין שגם לא יסדרו. אם כן, מתוך לימוד זה אנו ''פושטים'' את הבעיה, שאין מסדרין בבעל חוב.  יש המשך ארוך לדיון זה, אך מפאת קוצר המקום לא נפרט.. 
 

מהו המסר?

כיצד קרה שעל שאלתו של רבין באיגרתו לא זכה לאף תשובה, ובכל אופן חכמים ידעו את הדין, אשר באה לידי ביטוי בתשובה אחרת שלהם. ניתן לומר, כי לפעמים אנו לא זוכרים משהו, למרות שבמקום אחר התייחסנו אליו.
זיכרון של האדם הוא סלקטיבי, לפעמים זוכר דברים מסוימים, ולפעמים אותם דברים עצמם אינו זוכר, וכן הלאה.
כדאי לשים לב לתופעה זו, בכל מיני מצבים בחיים. למשל: אמא השואלת את בנה, האם אמר או עשה כך וכך. תשובתו של הבן, שאינו זוכר. ייתכן שבפועל אמנם אמר או עשה כך, אך זכרונו הסלקטיבי לא סייע בעדו לזכור.
על פניו נראה לכאורה כי הבן אינו דובר אמת, אך בהחלט ייתכן כי "זכרונו בגד בו", כפי שנוכחנו לראות היום.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר