הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אימא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא קט ע"א

תא שמע: המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית - שמין לו.
שביעית - מי קא מפקעא ארעא! -
אלא אימא: המקבל שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו. -
ואכתי, יובל מי מפקעא קבלנות?
לצמיתת, אמר רחמנא!
אלא אימא: הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו.

1.
הגמרא מצטטת ברייתא ומקשה:

תא שמע: המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית - שמין לו.
שביעית - מי קא מפקעא ארעא! -

2.
הגמרא מיישבת ו"מתקנת" [="אימא"] את נוסח הברייתא מ"שביעית" ל"יובל".

אלא אימא: המקבל שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו. -

2.1
והגמרא מוסיפה ומקשה:

ואכתי, יובל מי מפקעא קבלנות?
לצמיתת, אמר רחמנא!

3.
והגמרא מתקנת את לשון הברייתא תיקון נוסף: "בלוקח שדה" במקום "המקבל שדה":

אלא אימא: הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו.

4.
וכך נפסק להלכה.

5.
ממבנה הסוגיה משמע שתיקוני הנוסח בברייתא לא נעשו מכח קבלה במסורת [שהרי הגמרא מתקנת את לשון הברייתא פעמיים!] אלא מכח סברא עצמית של חכמי הגמרא.

6.
הערה: התיקונים השונים בסוגיה הם בגלל ביטויים קרובים: "המקבל-הלוקח"; "שביעית-יובל"