הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אין הלכה כשיטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא קד ע"א-ע"ב

משנה. המקבל שדה מחבירו והובירה - שמין אותה כמה ראויה לעשות, ונותן לו. שכך כותב לו: אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
גמרא. רבי מאיר היה דורש לשון הדיוט; דתניא, רבי מאיר אומר: אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט; דתניא, רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו, וכן כל קרבן וקרבן שהיא חייבת, שכך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא.
הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט; דתניא: אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם, ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפים אותם מהן, ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים.
אמר להן הלל הזקן: הביאו לי כתובת אמכם.
הביאו לו כתובת אמן, ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו, ולא עשו בניהם ממזרים.
רבי יהושע בן קרחה היה דורש לשון הדיוט; דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו, שכך כותב לו תשלומתא דאית לך עלי כל קבל דיכי.
טעמא - דכתב ליה הכי,
הא אי לא כתב ליה הכי - לא קניא?
והא אמר רבי יוחנן: משכנו והשיב לו המשכון ומת - שומטו מעל גבי בניו!
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קד עמוד ב
- אהני כתיבה לגירעון.
רבי יוסי היה דורש לשון הדיוט; דתניא, רבי יוסי אומר: מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה - גובה מלוה,
לכפול - גובה מחצה.

1.
הגמרא מביאה כמה תנאים שסוברים את העיקרון של "דורש לשון הדיוט".

2.
גם משמע שההלכה נפסקה כעיקרון זה באותן דוגמאות שמביאה הגמרא.

3.
ולכאורה קשה, הרי הכלל הוא ש"אין הלכה כשיטה", זאת אומרת, שאם הגמרא מציינת רשימה של חכמים שסוברים דין/עיקרון דומה הרי שבא לומר דווקא שאין הלכה כמותם. ביטוי דומה הוא "אמרו דבר אחד".

4.
מסכם זאת בית אהרן, י, עמוד רלז [ערך "אמרו דבר אחד"]:

סימן כא היכא דקהשיב כל אחד בפני עצמו ולא אמר דכולהו ס"ל כן ל"ה שיטה.
בתשובת מהרש"ל סי' ע"ד כתב בריש המקבל ב"מ דף ק"ד ע"א ר"מ היה דורש לשון הדיוט וכן ר"י והלל הזקן וריב"ק דרשי לשון הדיוט, וכן הלכה ,
ואין זו שיטה מדלא אמר ר"מ ור"י ההלל הזקן כולם דרשי לשון הדיוט
אלא קחשיב כל אחד בפני עצמו ש"מ שכך הלכה, וכך כתב התוס' בסוף פרק נערה גערה [נ"ג ע"א ד"ה שאין] דכך הלכה ע"ש.
מובא בד"ס ערך שיטה דנ"ד ע"א.

המהרש"ל מסביר שבסוגייתנו לא מיישמים את הכלל של "אין הלכה כשיטה" מפני שהגמרא מביאה את דבריו של כל אחד מהתנאים באופן נפרד ובעניין שונה.

5.
מכל הנ"ל נראה לי שהכלל של "אין הלכה כשיטה" והכלל של אין הלכה כדעות שמובאות בש"ס בלשון "אמרו דבר אחד" נקבע על ידי "עורך הגמרא", ולכן, בסוגייתנו בזה שעורך הגמרא ערך את אופן ציטוט דברי התנאים באופן נפרד הוא בא להדגיש שהלכה כמותם.

5.1
בדברינו לעיל הכוונה בביטוי "עורך הגמרא" היא לעורך הסופי של הגמרא ולא לעורך הראשון בזמן הדיון בבית המדרש.