לפנים משורת הדין / רפי זברגר

בבא מציעא קא ע"ב

הרקע

המשנה בתחילת עמוד ב' עוסקת בדיני שכירות, האם ומתי מותר למשכיר להוציא את השוכר מרכושו (ביתו, חנותו ועוד).
המשכיר בית לחבירו, בימות הגשמים, בין סוכות לפסח – אינו מורשה להוציא את השוכר מהבית. לעומת זאת, בימות הקיץ, בין פסח לסוכות – יכול להוציאו, אך חייב להתריע על כך לפחות שלושים יום מראש. 
 

הנושא

שואלת הגמרא מיד לאחר המשנה, על ההבדל בין שתי התקופות: מאי שנא ימות הגשמים, דכי אגר אינש ביתא בימות הגשמים אגר לכולהו ימות הגשמים, ימות החמה נמי, דכי אגר איניש ביתא– לכולהו ימות החמה אגר.
הגמרא הבינה בשלב זה, כי הסיבה לעובדה שאין להוציא שוכר מדירתו במשך החורף, כי השוכר בית בימות הגשמים, שכר לכל ימות הגשמים. אם כן, שואלת הגמרא, אותה טענה אמורה להיות גם בימות הקיץ – אדם השוכר דירה לימות הקיץ, כנראה מבקש לשכור אותה לכל תקופת ימות הקיץ. לאור זאת, לא ברורה האבחנה בין שתי התקופות.
לכן, עוברת הגמרא להבנה אחרת של הסוגיא: אלא, בימות הגשמים היינו טעמא – דלא שכיח ביתא למיגר. הסיבה, אומרת הגמרא שאין להוציא שוכר מביתו בחורף, כיוון שבתקופה זו קשה לשכור בית אחר, ולכן – אנו אוסרים על המשכיר להוציאו מביתו, ולהשאיר את השוכר ללא קורת גג.
לאור הבנה זו, לא ברורה המשך המשנה: ובכרכים, אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים – שנים עשר חודש.
אומרת המשנה, אם מדובר בבית בעיר גדולה (בלשון המשנה: כרך) – אזי אין הבדל בין ימות הגשמים לימות החמה, ובכל מקום, זמן השכירות הוא שנים עשר חודש. אבל הלכה זו לא ברורה לאור ההסבר הקודם: אם שנים עשר החודשים מסתיימים בימות הגשמים, כיצד ניתן להוציא את השוכר מהבית, הרי אמרנו לעיל, שקשה מאוד למצוא בית חילופי. אם כן – איך אנחנו מוציאים אותם מהבית, ומשאירים אותו בחוץ?
 

מהו המסר?

לפי השאלה האחרונה שציטטנו לעיל, אנו רואים, כי הגמרא ''חסה'' על השוכר, למרות שהחוזה היה לשניים עשר חודש שהסתיימו, ולכאורה, מן הדין, אין לו חוזה יותר, ו''אין בעיה'' להוציאו מהבית? אנו רואים שהגמרא ''דורשת'' מן המשכיר להתנהג ''לפנים משורת הדין'' ולסייע לשוכר ולהשאירו תקופה נוספת בביתו. אמנם בהמשך, הגמרא מתרצת תירוץ אחר, אך ניתן ללמוד מסרים גם מתוך הווא אמינא של הגמרא (''הבנת בינים'').
אין ספק, שאם ב''שאלות משפטיות'', כמו אלו שנידונו לעיל, אנו דורשים מהשוכר לנהוג לפנים משורת הדין, על אחת כמה וכמה בדיונים ובנושאים ''פנים משפחתיים''. לדוגמא: גם אם ''לפי הדין'' ''מגיע'' לילד ענישה על פעולה שעשה, אנו ההורים, יכולים ואף לעיתים נדרשים ''ללכת לפנים משורת הדין''. לשמוע, להאזין, להבין, להכיל ואם יועיל, במקרים מסוימים אף לוותר ולנהוג ''לפנים משורת הדין''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]