הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנא סיפא לגילויי רישא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא ק ע"א

תנן: זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע - יחלוקו.
בשלמא לרבא, מדסיפא שמא ושמא - רישא נמי שמא ושמא,
אלא לרבה בר רב הונא, דאמר: אין, אמר סומכוס אפילו ברי וברי,
השתא ברי וברי אמר יחלוקו, שמא ושמא מיבעיא? -
אי משום הא - לא איריא,
תנא סיפא לגלויי רישא.
שלא תאמר רישא שמא ושמא, אבל ברי וברי - לא,
תנא סיפא שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי, ואפילו הכי יחלוקו.

הערה: דף זה מהווה מקור חשוב לדיני טענות ספק וטענות ודאי; בדיני חזקת מרא קמא, ובדיני מוחזק.
ואני לא באתי אלא להעיר הערה "טכנית"!

1.
קובעת הגמרא שלפי רבא הרישא והסיפא מדברים באותה אוקימתא של "שמא ושמא" - שני הצדדים טוענים טענת "שמא", ולומדים מהסיפא לרישא.

2.
לפי רבה בר רב הונא "תנא סיפא לגילויי רישא" [ - 9 מופעים בש"ס]. כלומר, הסיפא אמנם נראית כמיותרת כי ניתן להסיק את הדין האמור בה מכח קל וחומר מהרישא, אלא, היא נכתבה כדי שנוכל להסיק שהרישא מדברת ב"ברי וברי".

3.
האמור בסעיף 2 מקביל לביטוי בש"ס "לא זו אף זו" שמובא במקרים דומים.

3.1
אלא, ההבדל הוא: הביטוי "לא זו אף זו" מובא כאשר הדין האמור במפורש בסיפא באמת "מיותר".
ואילו הביטוי בסוגייתנו - "תנא סיפא לגילויי רישא" - מובא בש"ס כאשר הדין בסיפא מפורט וברור - מקרה של "שמא ושמא", ואילו המקרה ברישא "סתום", ולכן בגלל הסיפא יש להסביר את הרישא במקרה של "ברי וברי".