סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אם תימצי לומר

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא צח ע"ב

 

בעי רבי אבא בר ממל: שאלה בבעלים, שכרה שלא בבעלים, מהו?
מי אמרינן: שאילה לחודה קיימא, ושכירות לחודה קיימא.
או דלמא: שכירות בשאלה מישך שייכי, דהא מיחייב בגניבה ואבידה?
אם תמצא לומר שכירה בשאלה מישך שייכי, שכרה בבעלים שאלה שלא בבעלים, מהו?
שאלה בשכירות - ודאי לא שייכא,
או דלמא כיון דשייכא במקצת - כמאן דשייכא בכולה דמי?
אם תמצא לומר לא אמרינן כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי? שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים, וחזר ושאלה, מהו?
הדר אתיא לה שאלה לדוכתה,
או דלמא אפסיקא לה שכירות ביני וביני?
שכרה בבעלים ושאלה, וחזר ושכרה, מהו?
מי אמרינן: אתיא לה שכירות לדוכתה,
או דלמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני? -
תיקו.

מבנה הסוגיה:

1.
בעיה 1:

בעי רבי אבא בר ממל: שאלה בבעלים, שכרה שלא בבעלים, מהו?
מי אמרינן: שאילה לחודה קיימא, ושכירות לחודה קיימא.
או דלמא: שכירות בשאלה מישך שייכי, דהא מיחייב בגניבה ואבידה?

2.
בעיה 2:

אם תמצא לומר שכירה בשאלה מישך שייכי, שכרה בבעלים שאלה שלא בבעלים, מהו?
שאלה בשכירות - ודאי לא שייכא,
או דלמא כיון דשייכא במקצת - כמאן דשייכא בכולה דמי?

3.
בעיה 3:

אם תמצא לומר לא אמרינן כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי? שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים, וחזר ושאלה, מהו?
הדר אתיא לה שאלה לדוכתה,
או דלמא אפסיקא לה שכירות ביני וביני?

4.
בעיה 4:

שכרה בבעלים ושאלה, וחזר ושכרה, מהו?
מי אמרינן: אתיא לה שכירות לדוכתה,
או דלמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני? -

5.
מסקנת הסוגיה:

תיקו.

6.
רמב"ם הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה י:

שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור שהשכירות תלוי בשאלה,

לגבי בעיה 1 - לעיל בסעיף 1 - הרמב"ם פוסק כפי ההנחה בתחילת סעיף 2 שמובאת אחרי הביטוי "אם תימצי לומר".

6.1
המשך הרמב"ם:

אבל אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים או ששאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה (שלא) בבעלים או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה (שלא) בבעלים
כל אלו ספק שמירה בבעלים הוא.

לגבי כל שאר השאלות בגמרא הרמב"ם פוסק שנשאר בספק.

6.2
למעשה הוא פוסק כפי מסקנת הגמרא - לעיל בסעיף 5 "תיקו".

7.
מגיד משנה הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה י:

[י] שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וכו'. בעיא (בבא מציעא דף צ"ח ע"ב) באם תמצא לומר
ופסקה הרב כדרכו בכל הגמרא לפסוק כאם תמצא לומר
והשאר בעיות לא איפשיטו ופירש"י ז"ל שאלה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושכרה הימנו ובשעת שכירות לא היתה עמו במלאכתו ונגנבה או שאבדה מהו עכ"ל. וכן פירש הרמב"ן ז"ל:

משמע ממנו שהרמב"ם גורס בסוגייתנו את הביטוי "אם תימצי לומר" רק לעיל בסעיף 2 ולא בסעיף 3.

7.1
גם מודגש בדבריו, שהביטוי "אם תימצי לומר" נועד להכריע כאותה דעה שמצוטטת אחרי הביטוי.

7.2
ויש להבהיר: גם אם לא מוזכר הביטוי "אם תימצי לומר" הרי שבעיה 3 תלויה בבעיה 2, אלא שבזה שהגמרא לא מנסחת "אם תימצי לומר" משמע שהיא אינה מכריעה בבעיה שהוזכרה לפני כן, וגם לגביה תקפה ההכרעה בסוף הסוגיה - "תיקו".

7.3
ידיו של משה הלכות שאלה ופקדון פרק ב הלכה י: "... ולהרב המגיד שכתבו שרבינו לא היה גורס את"ל אלא בבעיא קמייתא..."

8.
אבל ראה בתוס'
תוספות מסכת בבא מציעא דף צח עמוד ב:

ה"ג בקונטרס בבעיא שלישית את"ל כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה לא אמר -
ותימה דא"כ מאי בעי בבעיא רביעית שכרה בבעלים שאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה מהו אי חזרה שכירות לדוכתה או לא הא כיון דשאילה שבאמצע לא חשיבא בבעלים היכי תיהדר שכירות לדוכתה ליחשב בבעלי' אחרי שכבר פסקו הבעלים בשאילה שבאמצע אין זו סברא כלל
ואין לפרש דבעיא רביעית אינה לפי את"ל שאמרנו
אלא לפי מה שנאמר את"ל דאמרי' כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי ומספקא ליה כיון דלא פסקו הבעלים הדרא לדוכתה
או דלמא לא הדרא לדוכתה דשאלה מפסקא דהואיל דמחמת השאילה אין שכירות האחרון יכול ליחשב בבעלים דתרי שייכי לא אמרינן לא הדרא נמי לדוכתה
דא"כ היה לו לגמ' לפרש את"ל דאמר
ועוד דא"כ למה הוצרך לומר בבעיא ג' את"ל לא אמר כיון דאפי' אמר א"ש הבעיא כי היכי דבעיא ד' חזרה לאת"ל דאמר
ונראה כמו שהיה כתוב בספרים בבעיא שלישית ואת"ל דאמרינן כיון דשייכא במקצת כמו ששייכא בכולה דמי
וכן משמע בפי' הקונטרס שכן היה בספרו אלא שהוא הגיה לא אמרי'
ופשיטא ליה לגמרא דאי לא אמרינן שאלה בבעלים ושכרה וחזרה ושאלה לא הדרא שאילה לדוכתה דכיון דאינה ראויה להתחבר עם השכירות שלפניה אפילו נעשה שכירות עצמו בבעלים איפסיקא לה שכירות דלא הדרא לדוכתה אף על גב שלא פסקו בעלים באמצע
אבל את"ל דאמר מיבעיא ליה אם חזרה שאלה לדוכתה דכיון דראויה להתחבר עם השכירות שלפניה אילו נעשה שכירות עצמה בבעלים השתא נמי שלא נעשה בבעלים לא הוי הפסק והדרא לדוכתה
או דלמא לא הדרא כיון שהשאילה אינה יכולה להתחבר עם השכירות שלפניה וליחשב מכחה שאילה בבעלים משום דשכירות עצמה לא נעשה בבעלים אלא משום דשייכא בשאילה שלפניה ותרי שייכי לא אמרינן והוי הפסק ולא תחזור השאלה לדוכתה
וכן בעיא רביעית ואין הרביעית הולכת באת"ל
לכך לא קאמר בה את"ל ואם תפשוט שלישית נפשוט גם רביעית.

מכל הדיון הארוך בתוס' משמע, שהביטוי "אם תימצי לומר" נועד - כמשתמע מפשוטו - לתלות את הקשר בין הבעיה הנוכחית לאחד הצדדים בבעיה שקדמה לה.

8.1
נראה לי שמוכח מהדיון בתוס שהוא אינו סובר שהביטוי "אם תימצי לומר" נועד להכריע את ההלכה כאחד מצדיי הבעיה שקדמה לביטוי זה. ולא כבסעיף 7.1 לעיל.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר