שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי
מיכה הודה לקב"ה שנפל בחלקו לקבל פועל בן שבט לוי לבית פסליו, וראה בכך הצלחה למרכז התרבות והכפירה שהוא עומד בראשה.
יש להתבונן עד כמה גדול יכול להיות פיצול האישיות. מיכה הקים מרכז לעבודה זרה, כדי שהבריות לא יילכו לבית המקדש אשר בשילה, אלא יבואו אליו להקריב קרבנות, ולהעניק לו את מה שהתורה מצווה לתת לכהנים, כלומר: הוא במפורש מנסה לדחוק את כבוד ה'. כשהצליח להביא משרת לוי, ועל ידי כך לשקר באופן יותר מוצלח, הוא אינו מתבייש להודות לה', ומעתה הוא מרשה לעצמו להעמיק יותר את רישעותו, ולהציג את מרכז הכפירה שלו, כמקום יותר אמיתי, ו"ברוך השם" פחות אנשים יפקדו את בית ה' אשר בשילה.
זה מזכיר שכאשר אורי זהר חזר בתשובה, הצטערו על כך חבריו מהעבר ואמרו: "ה' לא יסלח לו על זה"!
תלאו הכתוב במנשה
מנשה היה סמל הקלקול בנושא עבודה זרה, על כן מצמידים לו 'בנים' לא רק שאינם שלו, אלא גם כאלה שנולדו כמה מאות שנים לפניו. יש בכך עליית מדריגה ממה שידענו עד כה, שלרשע בן צדיק מותר לקרוא "רשע בן רשע" (סנהדרין נב/א), כנאמר על בת כהן שמעדה: "את אביה היא מחללת" (ויקרא כא/ט). שם ההסבר הוא פשוט, שאת ניצני הרישעות ספג הילד בבית הוריו, אף על פי שהם עדיין לא הפליגו ברישעות כה גדולה כמו ילדיהם (כמבואר בספרנו שב"ח על סנהדרין שם). כאן אנו מוצאים שסיפחו למנשה רשעים, שלא רק שלא היו ילדיו, אלא נולדו הרבה מאד שנים לפניו, ובכל זאת הם נצמדו אליו והוא התחייב לגרור אחריו כזו תמונה שלילית.
זה בגלל שמנשה נחשב כבן של הורים שליליים אלה, והם אמורים להתבייש בגללו. מנשה המלך שאמנם לא היה בן ישיר של אותו בן לוי, אבל היה המשך ישיר של מעשיו, ומכיוון שהוא היה יותר מפורסם ונכבד מהמשרת האלמוני במרכז אלילי זניח, על כן עשו מהמפורסם אבא, ואביו הרוחני הופך להיות הבן הנספח אליו. כמו שהיה עם הקוסם בלעם, שנאמר עליו "בנו בעור" (במדבר כד/ג), אף על פי ש'בעור' היה אבי-בלעם, אך בלעם היה קוסם יותר משוכלל, ובנושאי שקרים תרמיות והטעיה, נחשב האבא כבנו וכקטן התלמידים של בלעם (סנהדרין קה/א).
משל למה הדבר דומה. אם ירצו לספר איזושהי היסטוריה על "עיר היבוסי" הקדומה, יצטרכו לציין שהכוונה לעיר שאחר כך הפכה להיות ירושלים, גם אם הסיפור היה בתקופה שעדיין שם המקום לא היה 'ירושלים', יספרו על אב ובנו שגרו בירושלים - עיר היבוסי, למרות שהיה זה הרבה לפני כן, והם לא גרו בירושלים, בכל זאת הפכה ירושלים להיות האמא של עיר זו, אף על פי שבאמת היא הבת שלה, כך הפך מנשה הבן של עובדי האלילים להיות אבא של כל עובדי העבודה זרה.
לימים יכנו כזו תופעה בהגדרה "ראטרואקטיבי", כלומר: "איגלאי מילתא למפרע".
תולים את הקלקלה במקולקל
כשמביטים בקביעה: "תולים את הקלקלה במקולקל", היא נראית כעונש יותר מדאי חמור למי שבאמת נקי מעוון זה, והלא די לו לשאת את העבירות שהוא באמת עשה, ומדוע נצמיד לו גם את עבירותיהם של האחרים?
כיצד יכול המורה להעניש ילד שובב, על מטוס-נייר החג באמצע השיעור בתיקרת הכיתה, כאשר לא ילד זה אחראי לכך?
אבל באמת אין העבירות של האחרים מנותקים מהרשע, כי חברה בריאה מורכבת מאנשים המתייחסים בכובד-ראש זה לזה, והכח החזק הפועל בציבור הוא הבושה, איש אינו מעז להוציא לאור מעשים שליליים כאלה שהציבור יזדעזע לראות ולשמוע על אודותם. גם אם יש לו נפש מעוותת ורצונות אפלים ומטורפים, הוא יתאמץ להדחיק אותם בכל הכח, ובלבד שלא לעמוד בוש ונכלם לפני ציבור המוקיע כאלה מעשים. אך כאשר מתחילים להעשות בשוליים מעשים רעים, ולאט לאט הופך הציבור להיות אדיש וכבר אינו מוחה, הטירוף מחלחל אט אט, ובמשך הזמן גם מה שאינו נחשב כנורמה, אבל העושים אותו כבר נחשבים כנורמלים, תחילה זה לא היה אפילו בשולי-השוליים, זחל אל השולים, התקרב עד קרוב לאמצע, והנה הזויים אלה כבר מבקשים נציגות בקהל.
הציבור מתחיל לראות בהם חלק בלתי נפרד מהצורה החברתית, שהחריגים, הרשעים, עובדי האלילים, רודפי התאוות ושאר מעוּוָתי-השכל, גם הם מרכיבים ומרקיבים את המרקם החברתי.
מאז שעם ישראל עמד למרגלות הר-סיני ונשבע אמונים שלא לעבוד עבודה זרה, ועד שהיא הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהנוף בזמן מנשה המלך, צריכים היו לעבור שלבים רבים. אמנם גם לפני אותו בן לוי היתה קיימת עבודה זרה אצל עוברי העבירות אשר בשולים. אבל בן לוי זה הקפיץ את האלילים במדרגה מאד משמעותית, מעתה הם חלק בלתי נפרד מהאפשרויות של עבודת האלקים. ישנם בני לוי בשילה - עיר האלקים, וישנו בן לוי בבית הדני, ולנגד העוברים ושבים מציגים אלטרנטיבה של ערכים ועקרונות. על כן מנשה הרשע נחשב כבן של יהונתן, אלא שמנשה היה יותר מפורסם, ולכן יהונתן הוא "בן מנשה".
ידבק אדם בטובים
שידוך של טוב וטוב מניב תוצאה טובה!
משה רבינו נשא את בת יתרו, וכעבור שני דורות יצא ממנו הכומר יהונתן, אמנם קיימת תופעה מצערת שגם לצדיקים עלול לצאת בן רע, ואין צורך בהבאת דוגמאות מהמקרא, המשנה, התלמוד והדורות המאוחרים יותר. אבל משה רבינו מוגדר כ"טוב מוחלט" (מנחות נג/ב), ומהטוב המוחלט יוצא אך ורק דברים טובים, אלא שהתערב בו גם זרעו של יתרו, שהעכיר את הטוב וגרם לכך שעלולה להיווצר תוצאה שלילית (מהר"ל).
כמו כן להיפך: אהרן הכהן שנשא את אלישבע בת עמינדב, יצא ממנו כעבור שני דורות פינחס, שהיה צדיק מופלג. אמנם גם כאשר צדיק נושא אשה שאינה צדיקה, עשויים להיוולד לו בנים צדיקים, וכן להיפך, איש שאינו צדיק נושא אשה צדיקה, עשוים הם להתברך בבן צדיק, ואפילו כאשר שני בני הזוג אינם מוגדרים כצדיקים, אלא אנשים טובים ופשוטים, הם בהחלט עשויים לזכות בבן צדיק, ומדוע צריך היה להציע שידוך של אהרון עם אלישבע בשביל הבן פינחס? כי היתה בו מעלה נפרדת, שאינה יכולה להיווצר אצל אנשים פשוטים, גם לא כאשר רק אחד מהם פשוט ובינוני, כי פינחס הוא אבי שושלת הכהנים הגדולים לאורך כל הדורות (במדבר כה/יג).
נצח של כהנים גדולים אינו יכול להיווצר אלא על בסיס של טוב מוחלט שנפגש עם טוב מוחלט, ואין כל דריסת כף רגל לגרגר קל שבקלים שאינו נקי לחלוטין מכל פגם אפשרי.
נצח בונים בכלים מיוחדים, מדברים עליו בשפה אחרת, ומתכננים אותו בכלים אחרים. גרגר דק של אבק על עדשת טלסקופ המכוּוָן לחלל, נראה כמו צביר עצום של מערכות שמש ענקיות. מרחבי החלל מחווירים לנגד הנצח, וכיצד אם כן ניתן לאפשר לגרגיר קל של משהו שאינו מצוחצח לגמרי שיחדור אל כאלה מערכות ויעיב את הזוך המוחלט שלהן. אהרן ואלישבע זה הרכב שניתן להרכיב עליו נצח של כהנים גדולים.
