סקר
לקראת סיום מס' שבת





 

אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

 

"סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש יין"
כשרות מיץ ענבים לקידוש והבדלה


בתקופתנו, נוהגים רבים וטובים לקדש בשבתות וימים טובים על מיץ ענבים שהוא קל לשתיה. הנוהגים כן נסמכים בזה על הגמרא לפנינו, סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים ערב, ב), יין מגיתו מקדשין עליו. וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום.

הרבה האריכו פוסקי זמנינו בענין מיץ הענבים שמייצרים היקבים, אם אכן ראוי לכתחילה לסמוך עליו לברכת הגפן לקידוש והבדלה, והרבה עסקו ועוסקות בזה ועדות הכשרויות השונות. כמובן שכאשר מדובר במיץ ענבים טבעי לחלוטין שאין בו אלא היוצא מהענבים בלבד – הרי שאין סרך שאלה ופקפוק, והרי זה יין מגיתו הנידון בסוגייתנו. אלא שכדרכו של ייצור מסחרי, הרי שנאלצים לדלל את המיץ ולהוסיף לו חומרים שונים, ומשום כך נתעורר הנידון.

בשורות הבאות לא נאריך בנושא עמוק זה שכאמור עסקו בו רבות, ונביא רק את דבריו הקצרים והתמציתיים של הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א (שו"ת "תשובות והנהגות" אורח חיים ד, סט).

הגר"מ מעיר על עצם דברי הגמרא שאפשר לקדש על יין מגיתו, מהגמרא בסנהדרין (ע, א) בה מבואר שיין מגיתו אינו משמח ומשום כך מותר לשתותו אפילו בתשעה באב בסעודה המפסקת. והנה ב"משנה ברורה" (סימן רב, ב) מבואר על פי הגמרא בברכות (לה, ב) שהיין זכה לברכה בפני עצמו בשונה משאר המשקים היוצאים מן הפירות, משום שסועד את הלב ומשמחו. ומעתה לפי הגמרא בסנהדרין שיין מגיתו אינו משמח, אם כן הרי הוא כשאר מיצים ואינו ראוי לברכת בורא פרי הגפן. ומיישב, שברכת בורא פרי הגפן נקבעה על מין היין שהוא כרגיל סועד ומשמח, ומשום כך כאשר ישנו יין לפנינו איננו דנים אם הוא כבר סועד ומשמח את הלב או שעדיין לא תסס ולא הגיע למצב זה. ודי לנו במה שמין זה סועד ומשמח את הלב, כדי שיהא ראוי לברכת בורא פרי הגפן. אמנם כאשר נבוא לדון אם הוא משמח בפועל – והרי איננו כזה ומשום כך אפשר לשתותו אפילו בסעודה המפסקת.

אלא שלפי חילוק זה יש לדון במיצים התעשייתיים, שלרובם מוסיפים אבקות וכימיקלים שונים כדי למנוע תסיסה, ומיץ זה הלא מלכתחילה אינו ראוי להיות יין הסועד ומשמח, ואם כן יתכן שאינו כשר לברכת בורא פרי הגפן.

ולכך מייעץ הגר"מ שלמיץ כזה יש להוסיף רבע יין – כשיעור מזיגת היין בזמן חז"ל אז היו מוזגים על חלק אחד של יין שלושה חלקים מים, וכיון שמיץ זה לא יקלקל את טעם היין ולהיפך, הרי שתערובת זו תיקרא יין, ומיץ כזה כשר לקידוש לכתחילה.

כהצעה פרקטית מוסיף הגר"מ, שועדות הכשרויות השונות יראו לנכון שכפי שהן מפקחות על עובדי היקבים שלא יהיו ביניהם מחללי שבת משום חשש יין נסך, ובארץ ישראל מפקחים גם על הפרשת תרומות ומעשרות וזהירות מערלה. וכך יש לפקח גם שהמיץ יהא ראוי לקידוש, ואם עירבו בו כימיקלים המונעים את תסיסתו, יפקחו שאכן הוסיפו לו רביע יין שאז כאמור ודאי שאפשר לברך עליו בורא פרי הגפן וכשר לכתחילה לקידוש והבדלה.

נציין שלמרן הגרש"ז אויערבאך היתה דעה שונה במקצת, והוא מבאר (שו"ת "מנחת שלמה" א, ד), שאפשר לברך בורא פרי הגפן על מיץ ענבים אף שאינו סועד ומשמח, שכיון שראוי שיצא ממנו יין המשמח הרי שיש לו כבר חשיבות כדי לברך עליו בורא פרי הגפן. ואף ששמים בפנים חומרים שונים לעכב את התסיסה וכבר לא יהפוך ליין, מכל מקום כיון שבשעת הסחיטה כבר חל עליו שם יין, שוב אינו פוקע ממנו מחמת אותם חומרים ולכך מברכים עליו הגפן ומקדשים עליו. וכאמור לא העלינו בנושא זה אלא על קצה המזלג, ותן לחכם ויחכם עוד.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר