הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"בעיא דלא איפשיטא" - אם תפס מוציאים ממנו?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא פט ע"א
איבעיא להו: פועל, מהו שיהבהב באור ויאכל?
מי הוי כענבים ודבר אחר, או לא?...
להלן כמה הלכות ברמב"ם ובהערות נושאי כליו:
1.
רמב"ם הלכות שכירות פרק יב הלכה י:
היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים שנאמר בכרם ואכלת ענבים,
והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת,
1.1
מגיד משנה הלכות שכירות פרק יב הלכה י:
והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת. בעיא דלא איפשיטא שם והלכתא אינו אוכל וכן כתוב בהלכות:
2.
המשך הרמב"ם:
ולא יאכל ענבים ודבר אחר, ולא יאכל בפת ולא במלח ואם ג קצץ על בעל הבית על שיעור מה שיאכל אוכל אותו בין במלח בין בפת בין בכל דבר שירצה,
אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים,
ולא יהיו בניו או אשתו מהבהבין לו השבלין באור שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה.
2.1
השגת הראב"ד:
ולא יאכל ענבים וכו' עד שירצה. א"א דוקא אחת אחת בספיתת מלח עראי אבל לא מליחה גמורה ולא עם הפת משום איסור טבל עכ"ל.
2.2
השגת הראב"ד:
ולא יהיו בניו ואשתו וכו'. א"א בעיא היא ולא איפשיטא עכ"ל.+
3.
מגיד משנה הלכות שכירות פרק יב הלכה י:
ולא יהיו בניו וכו'. פירוש לא מיבעיא הוא דאיכא בטול מלאכה אלא אפילו אשתו ובניו לא יעשו.
ובהשגות א"א בעיא דלא איפשיטא ע"כ וכן הוא מבואר בהלכות
ומפני שלא נפשטה כתב הרב בפשיטות לא יהבהבו דעל פועל להביא ראייה וכ"כ כל המפרשים ז"ל:
4.
לחם משנה הלכות שכירות פרק יב הלכה י:
י] ולא יהיו בניו או אשתו וכו'. בהשגות א"א בעיא דלא איפשיטא. וקשה דאמאי לא השיגו בדין העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר והוא בעיא דלא איפשיטא ואולי מפני שבמסקנא אמרו שם לעולם עושה בגפן זה וכו'
דכיון דבמסקנא אמרו לעולם ראוי לפשוט כן
ומ"מ קשה על רבינו בין הכא ובין התם אמאי לא כתב דאם אכל הפועל אין מוציא ממנו כדרכו בכל תיקו האמור בגמרא דאפשר למטעי בדבריו ולומר דאם אכל חייב לשלם דומיא דמבטל ממלאכתו ואכל בשעת מלאכה שכתב רבינו למעלה חייב לשלם:
5.
המשך ה"לחם משנה" הלכות שכירות פרק יב הלכה י:
ולא יהיו בניו ואשתו וכו'. כתב עליו הר"א בעיא דלא איפשיטא.
וקשה דאם כוונתו להשיג לו דלמה לא כתב דהוא ספק ואם אכל הפועל בהבהוב הרבה לא מפקינן מיניה וכמו שכתב הטור בסימן של"ז גבי בעיא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר
א"כ למה לא השיג על רבינו ז"ל גבי דין העושה בגפן זה שכתב סתמא אינו אוכל בגפן אחר ויפול שם הקושיא בעצמה דהיא בעיא דלא איפשיטא
וגם על הטור תימה קצת וזה למה בסימן הנזכר כשהזכיר דין הפועל לא יהבהב למה לא כתב דאם הבהב ואכל הרבה לא מפקינן מיניה המותר ע"י הבהוב כדכתב גבי עושה בגפן זה וכו'
וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו שכתב כן בעושה בגפן זה כדכתב הטור למה לא כתב כן למעלה מיניה גבי בעיא דהבהוב
מיהו אין זו כ"כ קושיא דפשיטא דאין מוציאין המותר שאכל דכיון דמן הדין יש לו לאכול אלא שאכל מעט יותר לא מפקינן
אבל עושה בגפן זה שאין לו לאכול כלל בגפן אחר הוה ס"ד דמפקינן ומנכינן מאגריה לכך איצטריך:
מסקנה עד כאן:
אמנם הרמב"ם לא מדגיש במפורש שלגבי שתי הבעיות בגמרא שלא נפשטו צריך הדין להיות שאם הפועל "תפס" לא מוציאים ממנו.
6.
אולם מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קטו, דעות שונות שסוברות שלפי הרמב"ם כן מוציאים ממנו. ואחד ההסברים הוא, שבסוגייתנו הספק הוא אם במקרה המסויים בגמרא זיכתה אותו התורה באכילה - ולא מדובר בדין רגיל של דיני ממונות כשהשאלה היא אם מעיקר הדין הממון שייך לנתבע/תובע.
7.
הערה: בדברי ה"לחם משנה" לעיל בסעיף 4 יש סברא, שלשון הגמרא "לעולם" מעיד שכך נפשט הספק.
