סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


עילוי נשמת הנפטר

בבא מציעא פה ע"א

 

"ולמה ליה כולי האי? - דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיהו טו, יט) אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיהו טו) וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה".

פירש רש"י: "ורבי, למה ליה כולי האי - לחזור על בני אחרים, לשאול אם יש לו בן. אם תשוב - ישראל למוטב בתוכחתך - ואשיבך אלי ולפני תעמוד, הקדוש ברוך הוא אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו, אם אוכל להשיבכם. יקר מזולל - תלמיד חכם מעם הארץ".

וקשה,
א. משמעות הסיפא: "וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו" שהמלמד בן של עם הארץ גדול מהמלמד את בן חבירו החכם. ולמה אם כן השתדל רבי דוקא אצל צאצאי חבריו החכמים ולא פנה לבני עמי הארץ? אפשר היה לתרץ שקל היה לו יותר ללמד בן של חכם, וזה הטעם ששכרו מועט יותר. וכמו שאמרו בהמשך הגמרא בעמוד ב: "אמר רב חמא: מאי דכתיב (משלי יד) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע. בלב נבון תנוח חכמה - זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודע - זה תלמיד חכם בן עם הארץ. אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא". וכן בדף פה ע"א: "תורה מחזרת על אכסניא שלה". אך קשה לומר כן, כי שמלשון הגמרא "ולמה ליה כולי האי" משמע שאדרבה קשה היה לו והתאמץ במיוחד לאתר וללמד את אותם צאצאי החכמים.
ב. מה ענין "המלמד בן חבירו" דוקא, למה לא אמרו בסתמא: "כל המלמד תלמידים"?
ג. הכיצד אמרו: "זוכה ויושב בישיבה של מעלה", והרי עודנו יושב בעולם הזה! ואם הכוונה שיזכה בכך לעתיד, למה לא אמרו בלשון עתיד: "יזכה וישב בישיבה של מעלה?
ד. לפירוש רש"י היה צריך הכתוב לומר "אִם תָּשִׁיב" ולא "אִם תָּשׁוּב" שהרי מדובר במי שהשיב בתוכחתו.

אלא שפירוש הדברים הוא שכל המלמד את בן חבירו תורה, זוכה חבירו ויושב בישיבה של מעלה – לא הבן המתלמד, ולא המלמד. ורצה רבי לזכות את חבריו במרום על ידי קירוב צאצאיהם. והדרשה מהכתוב כך היא: אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד, שתי שיבות יש לך – בין שתשוב בחייך ובין שתשוב בחיי בנך ממשיכך – כלשון הגמרא "יורש כרעיה דאבוה הוא" (מסכת עירובין דף ע ע"ב).

וכן בספר במדבר ה, ח וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל – פירש רש"י (שם; ובבבא קמא דף קט ע"א) "גואל – יורש", הוה אומר שהבן היורש נקרא גואל, באפשרותו לגאול את נשמת מורישו. וכגון ביבם כמפורש ברות ג, יב וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי.

ומכאן ענין אמירת הקדיש, כדברי האור זרוע ח"ב הלכות שבת סימן נ:
"מעשה ברבי עקיבה שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טוען על ראשו כטען עשרה טעונין והיה רץ כמרוצת הסוס גזר עליו רבי עקיבה והעמידו ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו ואם עני אתה אני מעשיר אותך! אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי. אמר לו מה זה ומה מעשיך? אמר לו אותו האיש {כלומר אני} מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם. ואמר לו בני מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. אמר לו כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו בבקשה ממך על תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה. אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, או יאמר יתגדל ועונין אחריו יהא שמיה רבא מברך, מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות ואותו איש לא הניח בן בעולם ועזב אשתו מעוברת ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו שאין לאותו האיש אהוב בעולם. באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבה לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הצבור. אמר לו מה שמך? אמר לו עקיבה. ושום אנתתך? אמר לו: שושניבא. ושום קרתך? אמר לו: לודקיא. מיד נצטער רבי עקיבה צער גדול והלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום שאל עליו אמרו לו ישתחקו עצמותיו של אותו הרשע. שאל על אשתו אמרו לו ימחה זכרה מן העולם. שאל על הבן אמרו הרי ערל הוא, אפילו מצות מילה לא עסקנו. מיד נטלו רבי עקיבה ומלו והושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית, יצתה בת קול ואמרה לו רבי עקיבה לך וְלַמֵּד לו! הלך ולמדו תורה וקריאת שמע וי"ח ברכות וברכת המזון והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד, יתגדל, יהא שמיה רבא. באותה שעה מיד התירו המת מן הפרעניות מיד בא לרבי עקיבה בחלום ואמר יהי רצון מלפני ה' שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנם. מיד פתח רבי עקיבה ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור. וכן מצא מורי ה"ר אלעזר מוורמשא דתנא דבי אליהו רבא דקטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות".

וכן אמרו במסכת סנהדרין דף צו ע"ב: "ואף מבני בניו של אותו רשע {נבוכדנצר} ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה? היינו דכתיב (ירמיהו נא, ט) רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה". כלומר שאילו היה מתגייר מזרעו היה זה עבורו רפואה.
וכן אמרו במסכת סנהדרין דף קד ע"א: "מפני מה לא מנו את אמון - מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו? - ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא, דכתיב (דברים לב) ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. השתא דאתית להכי - אחז נמי לא אימני - משום כבודו של חזקיהו".
ופירש רש"י: "יאשיהו - בן אמון. חזקיהו - אבי מנשה. [ברא מזכה אבא וכו'] - יאשיה מזכה אמון אביו, ולא חזקיה מנשה בנו, דכתיב אין מידי מציל ודרשינן ליה בהגדה: אין אברהם מציל וכו'. השתא דאתית להכי - דברא מזכה לאבא. אחז נמי - לא תימא דכבשינהו [לאפיה], אלא מפני כבודו של חזקיה לא מנאוהו".
וביאר גמרא זו בספר חסידים סימן תתשעא: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' (דברים כא ח), אמרו ראויה כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים, כלומר על כל המתים שיצאו ממצרים, ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו, והלא חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא, שאין כפרה לאחר מיתה, כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו, אלא כך אמר הקב"ה ברא מזכי אבא, כגון שהאב חוטא ונותן את בנו ללמוד תורה ומעשים טובים, הואיל וע"י האב זכה הבן, ברא מזכה אבא. ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותן, הרי כשעשו הבנים כאלו יעשו האבות. ומכאן תקנו שנודרין צדקה שייטב לאותן שכבר מתו".

על פי זה יש לפרש את הכתוב במשלי כט יז: יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ. שאף לאחר מותך, אוֹתוֹ בֵּן שֶׁחִנַּכְתּוֹ יִשָּׁאֵר לְהָנִיחַ לְךָ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לְךָ לִפְלֵיטָה גְּדוֹלָה, שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשְׁךָ לִקָּשֵׁר בִּצְרוֹר הַחַיִּים. כי מעדנים הוא מלשון קישור, במסכת סוכה דף יג ע"ב: "כיון שהותרה ראשי מעדנים שלהן", ופירש רש"י: ראשי מעדנים - קשר העליון, מעדנים כמו הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה (איוב לח, לא). וכן פירשו ברד"ק ברלב"ג ובמצודות וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת (שמואל א טו, לב).


מקורות נוספים:

פירושי סידור התפילה לרוקח (קז) עמוד תרב:
"והיתום אומר קדיש, יתגדל, יהא שמיה, יתברך, יהא שלמא רבא, ועושה שלום במרומיו עד ואמרו אמן. למה היתום אומר קדיש משום מעשה שהיה: מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפיחם והיה טוען על ראשו כסבור עשרה טעונין, והיה רץ בהם כסוס שהוא רץ, גזר עליו ר"ע והעמידו, ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו, ואם עני אתה אני מעשיר אותך, אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי, אמר לו מה זו ומה מעשיך, אמר לו אותו האיש מת הוא ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב בעצים ושורפין אותי בהם, אמר לו בני מה היה מלאכתך בעולם שבאת הימנו, אמר לו גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים, אמר' לו כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה, אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאילמלא היה לעני זה בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין אחריו ברוך ה' המבורך, או יאמר יתגדל ועונין אחריו יהא שמיה מברך, מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת ואינו יודע אם תלד זכר מי מלמדו תורה שאין לאותו האיש אהוב בעולם. באותו שעה קבל עליו ר' עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדנו תורה ויעמידו לפני הצבור, אמר לו מה שמך אמר לו עקיבא, ושום אינתתך אמר לו שושניבא, ושום קרתך אמר לו דוקיא, מיד נצטער ר' עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו, כיון שבא לאותו מקום שאל עליו, אמרו לו ישתחקו עצמותיו של אותו רשע, שאל על אשתו אמרו לו ימחה שמה וזכרה מן העולם, שאל על בן, אמרו לו הרי הוא ערל אפי' מצות מילה לא עסקו בו, מיד נטלו ר' עקיבא ומלו והושיבו לפניו, ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית, ויצאה בת קול ואמרה לו ר' עקיבא לך ולמד לו, הלך ולמדו תורה וקרית שמע וי"ח ברכות וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה' המבורך, יתגדל, יהא שמיה רבא, באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות, מיד בא לר' עקיבא בחלום ואמר יהי רצון מלפני הקב"ה שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנם, מיד פתח ר' עקיבא ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור. וכן מצאתי בתנא דבי אליהו רבא קטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות".

אליהו זוטא פרשה יז:
"אמר רבי יוחנן בן זכאי פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאתי אדם אחד שהוא מלקט עצים, דברתי לו [דבר] ולא החזיר לי (דבר), ואחר כך בא אלי ואמר לי אני מת ולא חי, אמרתי לו אם מת אתה עצים למה לך, אמר לי רבי האזין לי עד שאומר לך דבר אחד, כשהייתי חי [אני] וחבירי בפלטרי היינו עוסקים, כשבאנו כאן גזרו עלינו גזר דין שריפה, כשאני מלקט עצים שורפין את חברי, וכשהוא מלקט עצים שורפין אותי, אמרתי לו דינכם עד מתי, אמר לי כשבאתי לכאן הנחתי אשתי מעוברת ויודע אני שזכר הוא, בבקשה ממך הוי זהיר בו משעה שנולד עד שיהיה בן חמש שנים, הוליכהו לבית רבו למקרא, בשעה שהוא אומר ברכו את ה' המבורך מעלין אותי מדינה של גיהנם".

מסכת שבת דף קנב ע"א:
"ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה, ויתבי בדוכתיה. לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה, ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר