סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

בבא מציעא עה-פא

 

1. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. שמותרים ללוות זה מזה בריבית?(!)
ב. על סמך מה?
ג. שעל אף היותו "יקה מיוקק מארץ היקים" יצליח – שומו שמים על זאת! - לדכא את יצרו הטוב ולהימנע מלהקדים שלום לאדם ברחוב?
ד. שבגלל היותם "היפראקטיביים" הם נוטלים שכר גבוה יותר מהרגיל?
ה. הדיין, שמתוך המסופר עליו עולה, שהייתה לו "סייעתא דשמיא" מיוחדת בשעת פסיקת הדין?
 

2. השלם:

א. "כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ב....... עובר משום....... ...... לא...... ..........".
ב. "שלשה צועקין ואינן........ ואלו הן מי שיש לו מעות ו........ אותן שלא בעדים והקונה...... לעצמו ומי שאשתו........ עליו".
 

3. שונות:

א. על איזה איסור התירו חכמים לעבור למטרה חינוכית?
ב. היש הסתייגות מההיתר הזה?
ג. הולך לו אדם בשוק למטרת קניות לשבת קודש, והנה - ללא סיבה נראית לעין – הוא סב על עקביו בחזרה לכיוון ביתו. מה קרה?
ד. בדומה לאותו אחד שניסה את הלל בערב שבת ולא עלה בידו (שבת ל"א.), כך בענייננו בערב שבת וסמוך לה ניסה רב אשי את רבינא. למה הכוונה?
ה. היכן מצינו שדווקא מתלמיד חכם יש דרישה מועצמת לקיים כדת וכדין את ההליך המשפטי הדרוש בעת לקיחת הלוואה, דהיינו חתימה על שטר בנוכחות עדים?
ו. חדשים לבקרים מסתבכים בני אדם בעקבות חריגתם – ולו הקטנה - מדרך האמת. היכן יש לכך דוגמה מעשית בענייננו?
ז. היכן בענייננו משתמעת עמדה חד-משמעית נגד הפאטאליזם, דהיינו נגד האמונה בגורל הידוע מראש?
 

תשובות

1. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה ברבית" ע"ה. 10 למטה.
ב. "מאי טעמא מידע ידעי דרבית אסורה ומתנה הוא דיהבו אהדדי", שם, שם.
ג. המדובר ביקה הנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור לו להקדים בשלומו משום "נשך כל דבר אשר ישך", ע"ה: בתחילת גמ'.
ד. אותם "אכלושי דמחוזא" שנשכרו ליום שלם ותמה עבודתם באמצע היום, מקבלים – בניגוד למקובל - שכר מלא על המשך היום "דאי לא עבדי חלשי" – "כשיושבין בטלים קשה להן", ע"ז. בשליש העליון, ורש"י על אתר.
ה. הדיין הוא רבא, שלאחר מתן פסק דינו הותקף על ידי רבנן בטענה שממנה השתמע חוסר ידע בסיסי שלו בכלל הלכתי פשוט. הגמרא מסיימת בציינה: "לסוף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקליה ובלא דעתיה אותביה", דהיינו רבא בכל זאת צדק בפסק דינו, פ"א: 4 למעלה, ד"ה "הנהו ביה תרי דהוו קא מסגו באורחא".

2. השלם:
א. "כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול", ע"ה: 4 לפני ההתרחבות.
ב. "שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו", ע"ה: 5 לפני סוף הפרק.

3. שונות:
א. "מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית" (רש"י: שידעו כמה מצטער ומיצר הנותנו ויבינו כמה עונשו גדול"), ע"ה. 5 למטה.
ב. ההסתייגות של חכמינו מובעת במלים:" ולאו מילתא היא משום דאתי למסרך" (ע"ה. 4 למטה), דהיינו, בכל זאת אין ראוי לעשות כן שמא יתרגל לעבירה הזאת.
ג. אותו אדם ראה מרחוק יהודי עני שבעבר לווה ממנו כסף, ובגלל מצבו הדחוק אינו מסוגל להשיב בינתיים. המלווה פעל על פי קביעתו של רב דימי: "מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה", ע"ה: 9 לפני ההתרחבות.
ד. רב אשי רצה להיווכח אם אכן נכונה השמועה על אודות רבינא המקיים את "כל מה דאמור רבנן". במסגרת הניסוי שלח לו סמוך לשבת בקשה להלוות לו עשרה זוזים כדי לבדוק אם אכן ידרוש ממנו שטר ועדים, ואכן כך היה, ע"ה: בהתרחבות.
ה. בהמשך לנ"ל, שאל רב אשי את רבינא אם גם הוא זקוק להליך הזה. תשובתו הייתה: "כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי (=שוכח) וגורם קללה לעצמו", שם.
ו. הקונה אדון לעצמו, שהוא אחד מהשלושה שצועקין ואינן נענין, הוא, לפי פירוש אחד, התולה נכסיו בנכרי. ומפרש רש"י: אומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם", ע"ה: 5 לפני סוף הפרק.
ז. אליבא דאחד משלושת הפירושים ל"הקונה אדון לעצמו", שהוא מן הצועקין ואינן נענין, המדובר בזה שרע לו בעיר אחת ואינו עוקר לעיר אחרת, דהיינו, שאינו לוקח את גורלו בידו, ע"ה: בשתי השורות האחרונות של הפרק.

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל aryefell2@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר