סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

שקר לבנבן / רפי זברגר

בבא מציעא דף פ ע''א

 

הרקע

המשנה בתחילת הדף עוסקת בדינים דומים לאלו שלמדנו כבר במשנה ע"ח: - שוכר בעל חיים [חמור או פרה] לעובד איתו במקום מסוים, והשוכר משנה מהמוסכם ועובד במקום אחר.
וכך נאמר במשנה שלנו: השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן – פטור, בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן – חייב...
עיקרון דומה לעיקרון של המשנה הקודמת: אם השינוי הוא הגורם לשבירת הקנקן, הרי שהשוכר חייב, אם הנזק לא תלוי בשינוי של השוכר – הריהו פטור.
הסיכוי לשבירת הקנקן גדולה הרבה יותר בהר, לכן – אם שינה מההר לבקעה – פטור, אך אם ההיפך, שינה מהבקעה להר – חייב, שהרי ככל הנראה השינוי הוא שגרם לשבירה.
 

הנושא

רבי יוחנן מביא בגמרא מקרה של מכירת פרה, שהמוכר אומר לקונה: פרה זו נגחנית היא, נשכנית היא, בעטנית היא, רבצנית היא, והיה בה מום אחד וסנפו [החביא] בין המומין – הרי זה מקח טעות.
המוכר סיפר לקונה כי יש מספר באגים בפרה: נגחנית (נוגחת הרבה), נשכנית (נושכת הרבה), בעטנית (נותנת בעיטות), רבצנית (רובצת הרבה במקומה), ובאמת לא היו בה כל המומים הללו, אלא רק אחד מהם, פוסק רבי יוחנן: זהו מקח טעות וניתן לבטלו.
מדוע מגדירים את המקח כמקח טעות? הרי המוכר הזכיר לו בין יתר המומים, גם את המום האמיתי, והוא יכול לטעון כי הוא אמר את האמת, ומדוע ניתן לבטל את המקח?
רש''י, בלשונו המתומצתת עונה לנו: לפי שהכיר הלוקח (הקונה) בשאר מומין שאינם, וכסבור הוא, בכולם משקר, אלא ''להשליך מעליו תרעומת'' הוא אומר, הלכך מקח טעות, דאדעתא דהכי לא זבן.
ננסה להסביר: הקונה שמע שיש ארבעה מומים בפרה, והתחיל לבדוק אותם: בדק אחד, בדק שניים וראה ש''לא דובים ולא מומים''. מרגע זה חשב הקונה, כי המוכר אינו דובר אמת, ובאמת – אין אף מום בפרה. והסיבה שכנראה אמר זאת המוכר, המשיך הקונה להרהר, כדי לחסוך מעצמו כעסים עתידיים של הקונה, כי הפרה היא נגחנית וכדו'.
 

מהו המסר?

נכנה אמירה זו של המוכר כ''שקר לבנבן''. המוכר ''משחק'' אותך תמים, וכביכול הזכיר את המום האמיתי, אך זו ''אינה אמירה'' - אנו לא מחשיבים אותה ומבטלים את המכר.
תופעה דומה לזו, אנו מוצאים גם ביחסים בינאישיים. אדם ''אומר" משהו, אבל בעצם – לא אמר שום דבר. ילד בעצם מספר מה עבר עליו, אבל אנחנו לא מבינים שום דבר.
התגובה למהלך כזה, צריכה להיות ''שיקוף''. לשקף לצד השני מה שאנחנו הבנו מתוך דבריו. דוגמא: ''האם באמת התכוונת לכך וכך''? וכן הלאה.
לאחר מכן, הנושאים מתבררים אחד לאחד.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר