סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

שמע מינה ביניתא אכרסה תקלה – בינית

 

"תנו רבנן: השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא תרכב עליה אשה, אשה רוכב עליה איש. ואשה בין גדולה ובין קטנה אפילו מעוברת ואפילו מניקה. השתא מניקה אמרת, מעוברת מיבעיא? אמר רב פפא: מעוברת והיא מניקה קאמר. אמר אביי: שמע מינה ביניתא אכרסה תקלה. למאי נפקא מינה למקח וממכר" (בבא מציעא, עט ע"ב).

פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כדי לִרְכּוֹב עָלֶיהָ אִישׁ לֹא תִּרְכַּב עָלֶיהָ אִשָּׁה. אם שכרו שתרכב עליו אִשָּׁה רוֹכֵב עָלֶיהָ אִישׁ. וְאם השכירו שתרכב עליו אִשָּׁה יכול להרכיב כל אשה, בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה, וַאֲפִילּוּ היתה מְעוּבֶּרֶת שיש תוספת משא בוולד שבמעיה, וַאֲפִילּוּ מֵנִיקָה שלוקחת את התינוק איתה. ושואלים: הָשְׁתָּא [עכשיו] הרי מֵנִיקָה אָמַרְתָּ שאין המשכיר יכול לעכב, אף שהיא לוקחת איתה ילד נוסף, אם כן מְעוּבֶּרֶת מִיבָּעֲיָא [נצרכה לומר] שיכולה לרכב?! אָמַר רַב פַּפָּא: הכוונה היא מְעוּבֶּרֶת וְהִיא מֵנִיקָה קָאָמַר [אמר], שיש פה תוספת יתירה. אָמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָּהּ בִּינִיתָא אַכַּרְסָהּ דתַּקְלְהָּ [מכאן אתה למד שהדג בכרסו משקלו] ולפי גודל הכרס מתרבה המשקל. שהרי כך אפשר ללמוד מענין המעוברת. ושואלים: לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ [מה יוצא מזה] ממה שאמר אביי בענין דג? ומשיבים: לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שידע אדם כיצד להעריך את משקלו של הדג, ולא יטעה בדבר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: בינית   שם באנגלית: Barbel   שם מדעי: Barbus sp


נושא מרכזי: "כרס גדולה" בדגים יתרון או חסרון?
 

אביי מסיק מהברייתא שמשקלו של דג הוא בכרסו ולמסקנה זו יש חשיבות לענין מקח וממכר. הערוך (ערך "בניתא") מפרש: "... ביניתא אכרסא תקלא. פי' כמו כובד בטנה. כלומר אם יאמר אדם לחבירו ביניתא אני מוכר לך צריך לתת לו ביניתא דתקלא כריסה וכו'". בפירושו אין מענה לשאלה מדוע יש עדיפות לדג שכרסו גדולה? תשובה לשאלה נוכל למצוא במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" שם נכתב: "ביניתא אכרסה תקלה - נראה שהכוונה היא ביחוד לדגים בעונת הרביה שאז יש לדגים שונים מספר עצום של ביצים, ושלל ביצים זה מהוה חלק ניכר ממשקלו הכללי של הדג. ומכאן גם הקשר שמצא אביי עם דברי הברייתא". פירוש זה לא ברור לי לאור כך שאין הוא מסביר את המסקנה המשתמעת מהפתגם לענייני מקח וממכר. ביצי דגים נחשבות למאכל תאוה ומה בכך שהן מוסיפות למשקל הדג? התמונה המלאה מתקבלת מהטמעת האמור במדור "העולם" בפירוש הערוך. על המוכר לתת דג שכרסו גדולה משום שמצב זה מבטיח שהיא מכילה ביצים שבהן מעוניין הקונה.

רש"י מפרש: "שמע מינה - מדקתני אפילו מעוברת דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית. האי ביניתא - דג הנמכר בשוק במשקל. אכרסה תקלה - לפי כריסה כובדה אם כריסה גדול משקלה יותר. למקח וממכר - אם ראית דג שכריסו גדול לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו". גם רש"י מתמודד עם השאלה מה החידוש שמשקלו של דג מושפע מגודל כרסו וכיצד הדבר קשור למקח וממכר. תשובתו היא שהחידוש הוא בכך שלא כדאי לקנות דג בעל כרס גדולה, ללא הוצאת מעיו, משום שהם תופסים חלק גדול ממשקלו. לכאורה גם בתשובה זו אין חידוש אם נניח שהמעיים אינם נאכלים כשאר חלקי הדג. אטו בשופטני עסקינן המשלמים עבור מעי הדג שאינם נאכלים. תשובה לשאלה ניתן למצוא בפירוש הריטב"א:

"... ואמר ר"פ ש"מ בניתא אכרסא תקלא כלומר שבני מעיה כבדין יותר כשהן בתוך הדג מכשהן בחוץ כשם שהמעוברת כבדה מן המניקה, ונפ"מ למקח וממכר שלא ישקול אותו הלוקח בעוד שבני מעיו לתוכו אלא יוציא בני מעיו מתוכו וישקול הכל ולא ישקול כל כך כי הבני מעים מכבידים במשקל גופו של דג, ומיירי כששוקלו כשהוא חי וכו'".

מוצאים אנו, אם כן, מחלוקת קיצונית בין הערוך לבין רש"י. לדעת הערוך יש לתכולת הכרס חשיבות כלכלית חיובית ואילו לרש"י כרס גדולה מהווה חסרון משום שהיא מכילה מעיים שיש לסלקם לפני השקילה משום שהם אינם נאכלים. לראשונים אחרים, כריטב"א, המעיים נאכלים אך יש לשקול אותם בנפרד משאר הדג משום שכאשר הדג שלם הם מכבידים על המשקל יתר על המידה.
 

לזיהוי ה"ביניתא"


השם בניתא או ביניתא מופיע בתלמוד בכמה מקומות כשמשמעותו המדוייקת אינה ברורה לחלוטין. ייתכן שבדרך כלל הכוונה לדגים באופן כללי ובמקרים מעטים ההתייחסות היא לדג מסויים או קבוצת מינים מוגדרת. אין ספק שבסוגייתנו אין הכרח לזהות את "ביניתא" עם מינים מסויימים שהרי כרס גדולה מעלה את משקלם של מיני דגים שונים. לגבי אכילת דג שניצלה עם בשר אנו לומדים: "ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר"(1) (פסחים, עו ע"ב). מסיפור זה קשה להסיק האם כוונת הגמרא לדגים בכלל או למין ספציפי. מחד גיסא קשה להניח שקיים הבדל הלכתי בין מיני דגים שונים שניצלו עם בשר אך מאידך גיסא ייתכן ו"מעשה שהיה כך היה" והסיפור מתייחס למין מסוים של דג שנקרא "ביניתא".

בגמרא במסכת ביצה (כח ע"א) מסופר: "... למימרא דקפדי אהדדי? והא הנהו שב בניתא דאתו לבי רבי, ואשתכח חמש מנייהו בי רבי חייא, ולא קפיד רבי שמעון ברבי"(2). בבבא קמא (יט ע"ב): "אמר רב פפא, השתא דאמרת: כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה ע"י הדחק שמיה אכילה, האי שונרא דאכל תמרי, וחמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם"(3). "... והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא"(4) (בבא מציעא, נט ע"ב). באזכורים שהובאו עד עתה אין פרטי מידע העשויים לסייע במתן תשובה לשאלה בה פתחנו. לעומת זאת מהקשרם של שני אזכורים נוספים ניתן ללמוד מעט על מאפייני ה"ביניתא". בגמרא במכות (טז ע"ב) מסופר: "ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא, ונגדיה רב יהודה"(5). מפרש רש"י: "ביניתא דבי כרבא - תולעת הנמצאת בכרוב שקורין צייל"א". פירושו לא תורם לפתרון השאלה אותה הצגנו אך בשאילתות הגדולות המובא בערוך (ערך "בניתא") "ביניתא" מזוהה כדג: "... פירש בשאילתות גדולות בויהי ביום השמיני מי שאוכל דג שנמצא כשחורש הארץ לא מחייב אלא חד מלקות מההיא דרב יהודה וכן הלכה". באופן דומה סבר ר"ת (מכות, טז ע"ב):

"ביניתא דבי כרבא - פירוש הקונטרס תולעת הנמצאת בכרוב ונקרא צייל"א. וקשה דמאי קמ"ל פשיטא דשרץ גמור הוא? ופירש ר"ת ביניתא כמו דג קטן הנמצא במחרישה וקמ"ל דאע"ג דנמצא במים היה מותר לפי שיש לו קשקשים אפילו הכי לוקה אף על גב דאי הוי במים טהור".

על פי פירושו "ביניתא דבי כרבא" הוא דג המסוגל לצאת מהמים ולחיות בקרקע לחה. דג זה עשוי להיות צלופח או שפמנון (ראו עוד במאמר "האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא"). רמז נוסף לזהות "ביניתא" ניתן למצוא בסיפור על בנו של יוסף בן יועזר המובא בגמרא בבבא בתרא (קלג ע"ב): "ת"ש: דיוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, הוה ליה עיליתא דדינרי קם אקדשה. אזיל נסיב בת גאדיל כלילי דינאי מלכא, אולידה דביתהו, זבין לה ביניתא, קרעה אשכח בה מרגליתא"(6). התיאור של דג שבלע מרגלית מצמצם את אפשרויות הזיהוי לדגים המלקטים את מזונם על הקרקעית כדוגמת מיני הביניות (להלן).

ח. י. קאהוט (ערך "בניתא") התפלמס עם חוקרים ובראשם ל. לוויזון שסברו שהכוונה לדג הנקרא בלשון אשכנז (גרמנית) Bonitfisce (תמונה 1). הוא דוחה את זיהוי זה משום שמקורו הוא בלשונות "איטליה בריטניה וספרד" ואם כן כיצד הגיע ללשון חז"ל שהרי בלשון יון ורומא דג זה נקרא Amia. מבדיקה שערכתי אין זהות בין Bonitfisce שהוא דג טורף ממשפחת הקולייסים לבין ה – Amia (תמונה 2) שהוא דג קרקע נושם "ריאות" הנפוץ רק בארה"ב.

השמות הלועזיים שבהם פותח קאהוט את הערך "בניתא" רומזים על מין של בינית (עליה הרחבתי בסעיף הבא) אך בהמשך הוא מזהה את ה"ביניתא" כמין הנקרא בלשון אשכנז "קארפפען" ולדעתו שם זה נגזר מערבית ונקרא כך גם בסורית. על דג זה הוא כותב: "... ובקרבי דג קארפפען מצא החכם המפואר ר"ש בלאך כערך שש מאות רבבות ביצים ומעתה נבין משל הדיוט בניתא אכריסא תקלא". אמנם הבינית שייכת למשפחת הקרפיוניים אך קשה להניח שהיא מטילה מספר ביצים כפי שדיווח שמשון בלוך. תיאור זה מתאים יותר לקרפיון המצוי (Cyprinus carpio) שבוית לפני אלפי שנים בסין. עדויות על הימצאותו בעולם המערבי קיימות בכתבי אריסטו ופליניוס הזקן. מספר הביצים "שש מאות רבבות ביצים" (6 מיליון) נראה מוגזם גם לגבי הקרפיון. הקרפיון מטיל 100,000 ביצים לכל ק"ג משקל ופרטים גדולים עשויים להגיע למשקל של 30 ק"ג הרי שבפרטים יוצאי דופן ניתן למצוא עד 3 מיליון ביצים. 
 

       

תמונה 1. בוניטו אטלנטי (Sarda sarda)
צילום:  Susanne Heyer

   תמונה 2. אמיה  (bowfin)       צילם: Stan Shebs 

 
"בינית" - בינית

כיום מקובל לזהות את ה"ביניתא" עם הדג בינית שהוא סוג במשפחת הקרפיוניים. הבינית נקראת בערבית בני (بني) ובאנגלית binni. מקור השם האנגלי הוא בערבית העירקית המקומית שבה נקרא הדג ביני או בוני. הבינית הנפוצה בבבל נקראת בינית מסופוטמית (Mesopotamichthys sharpeyi) והיא אנדמית למערכת הנהרות החידקל והפרת. דג בוגר עשוי להגיע לאורך 0.5 מ' ומשקל של 800 גרם אך בדרך כלל הפרטים קטנים יותר. 

בארץ חיים שני מינים השייכים לסוג: בינית ארוכת ראש (Barbus longiceps) ובינית גדולת קשקש (Barbus canis). שני מינים אלו חיים בכנרת ובנחלים הנשפכים אליה והם בעלי חשיבות כלכלית גדולה יחסית. שלל הדיג השנתי הכולל של שני מינים אלו הוא 100 – 130 טון. דגים אלו נחשבים לטעימים מאד. שני המינים מגיעים לאורך של כחצי מטר והם נבדלים בעיקר בגודל הקשקשים. הביניות הם דגי קרקע ומחפשים את מזונם על גבי הקרקעית בין אבנים ובבוץ בעזרת שני זוגות בינים הממוקמים אחד על הלסת העליונה והשני בצידי הפה. הבינים מכילים תאי חוש הרגישים לריח המזון ובעזרתם הדגים אוספים את מזונם. מזון בינית ארוכת ראש כולל חסרי חוליות שונים כמו סרטנים, תולעים, זחלי יתושים ורכיכות.

מאורע דומה לזה שאירע לבנו של יוסף בן יועזר (בבא בתרא, קלג ע"ב) מסופר גם על יוסף מוקיר שבת: "... אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא" (שבת, קיט ע"א) (על ה"מרגניתא" ראו במאמר "מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא"). על מנת להעריך את הריאליה שבספורים אלו עלינו להרחיב מעט לגבי אופן תזונת קבוצות הדגים השונות: 

הדגים מתחלקים לכמה קבוצות על פי דרך התזונה ועל פי איזור איסוף המזון. יש האוספים את מזונם על פני הקרקע (או בתוכה על ידי נבירה), ויש המלקטים את המזון מגוף המים. הדגים מתחלקים למינים צמחוניים, מינים טורפים ומינים אוכלי כל. בתוך קבוצות אלו קיימת חלוקה פנימית שתקצר היריעה מלתאר. כאשר אנו מחפשים דג העשוי לבלוע מרגלית נראה שהביניות הן מועמדות טובות. כדגי מים מתוקים הם נמצאים בסביבה בה נמצאים בני אדם המגיעים למים למטרות שונות ולאחד מהם אבדה המרגלית. הבינית שייכת לקבוצת הדגים האוספים את מזונם על פני הקרקעית ולכן יש באפשרותה לבלוע מרגלית. העובדה שהבינית ניזונה מרכיכות שלפחות חלקן דומות למרגלית (למשל החילזון אגמית תפוחה החי בכנרת - תמונה 4) עשוייה לתרום לאפשרות שבינית אכן תבלע את האבן היקרה.

אפשרות שונה לחלוטין להסבר תרחיק אותנו מזיהוי הביניתא כבינית לדג ימי כלשהו שבלע צדפת הפנינים (תמונה 5) או רכיכה ימית אחרת, המייצרת פנינים, ותוך כדי כך בלע גם את הפנינה שבתוכה.
 



תמונה 3. בינית ארוכת ראש (במרכז) בינית גדולת קשקש (למטה)
 

 
תמונה 4.  אגמית תפוחה   תמונה 5. צדפת הנחלים

 


(1) פירוש: מסופר: הַהִיא בִּינִיתָא דְּאִיטְוָוא בַּהֲדֵי בִּישְׂרָא, אֲסָרָהּ [דג שנצלה יחד עם בשר, אסרו] רָבָא מִפַּרְזִיקִיָא לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתְּחָא [לאכול אותו בכותח] משום טעם הבשר שנבלע בו. מָר בַּר רַב אַשִׁי אָמַר: אֲפִילּוּ לאכלה בְּמִילְחָא נַמִי [במלח בלא כותח גם כן] אֲסוּרָה, מִשּׁוּם שבשר שנתבשל או נצלה עם דגים קַשְׁיָא לְרֵיחָא [היא קשה, גורמת לריח רע מן הפה]. וּלְדָבָר אַחֵר (לצרעת) ויש להתרחק לכך מאכילתו מחשש סכנה שבדבר.
(2) פירוש: למימרא דקפדי אהדדי [האם לומר מכאן שהיו מקפידים זה על זה] בדברים כגון אלה, עד שהיו זקוקים לשקול מנה כנגד מנה? והא הנהו שב בניתא [והרי מעשה בשבעה דגים] דאתו לבי [שבאו לבית] רבי ואשתכח [ונמצאו] חמש מנייהו [מהם] בי [בביתו] של ר' חייא, לאחר שנטלם מבית רבי, ולא קפיד [הקפיד] ר' שמעון ברבי, שהיו נוהגים בעצמם כמשפחה אחת! אמר רב פפא: שדי גברא בינייהו [הטל אדם ביניהם].
(3) פירוש: אָמַר רַב פַּפָּא: הָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ [עכשיו שאתה אומר] כפי שאמרנו כאן שכָּל מִידֵי דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ [דבר שאין זה דרכו הרגילה] וְהבהמה אָכְלָה לֵיהּ [אוכלת אותו] עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ [שמו הריהו נחשב] אֲכִילָה רגילה, אם כן, הַאי שׁוּנְרָא [חתול] שאָכַל תַּמְרֵי [תמרים] וַחֲמָרָא דְּאָכֵיל בִּינִיתָא [וחמור שאכל דגים] מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם, שאף על פי שאין דרכם לאכול דברים אלו, כיון שעל ידי הדחק אוכלים אותם אין זו נקראת שינוי, אלא אכילה הראויה, ומשלם נזק שלם.
(4) פירוש: וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי [וזהו שאומרים בני אדם] כפתגם מקובל: דִּזְקִיף לֵיהּ זְקִיפָא בִּדְיוֹתְקֵיהּ [מי שיש לו תלוי במשפחתו] לֹא נֵימָא לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ "זְקֵיף בִּינִיתָא" [יאמר לו לחבירו "תלה לי דג"]. שעצם לשון "תליה" גנאי הוא לאותה משפחה, ואין הם מזכירים לשון זו מפני הבושה.
(5) פירוש: מסופר, הַהוּא [אדם אחד] שאָכַל בִּינִּיתָא דְּבֵי כְּרָבָא [דג שבין התלמים] וְנַגְדֵיהּ [והלקהו] רַב יְהוּדָה.
(6) פירוש: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] ממה ששנינו: יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלּא הָיָה נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה, הֲוָה לֵיהּ עִילִּיָּתָא דְּדִינָרֵי [היה לו בנכסיו כלי מלא דינרים], קָם אַקְדְּשָׁהּ [עמד והקדיש אותה] את הכלי למקדש. אֲזֵיל נְסֵיב [הלך הבן ונשא] בַּת של גָּאדֵיל כַּלֵּילֵי [קושר הכתרים] של יַנַּאי מַלְכָּא [המלך], אוֹלִידָה דְּבֵיתְהוּ [ילדה אשתו], זְבֵין [קנה] לָהּ בִּינִיתָא [דג]. קְרָעָהּ את בטנו של הדג, אַשְׁכַּח [מצא] בָּהּ מַרְגָּלִיתָא [מרגלית] ורצה למוכרה כדי לקבל כסף עבורה.

 

  

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 175-176)
ד. גולני ודוד דרום, מדריך הדגים של ישראל – הוצאת כתר (עמ' 234).

לעיון נוסף:

פנינים – אתר מגזין ים
על ההסטוריה של הפנינים – מאת פליניוס הזקן בתרגום מלטינית על ידי ד"ר מאיר שש 
יוסף מוקיר שבת - גרסת תשע"א





א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר