הקושי בשינויים / רפי זברגר

בבא מציעא דף עח ע''א

הרקע

המשנה בדף שלנו עוסקת באדם השוכר חמור כדי להשתמש בו במקום מסוים, אך בסופו של דבר השתמש בו במקום אחר:
השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה, בבקעה והוליכו בהר, אפילו זו עשר מילין [מיל-בערך 1 ק''מ], וזו עשר מילין, ומתה – חייב. כלומר אם השוכר שינה מסעיפי ההתחייבות שלו כלפי המשכיר, למרות שהמרחק שהלך עם החמור זהה, ולמרות שאין ''הרעת תנאים'' לחמור – בכל מקרה השוכר חייב.
הקטע הבא במשנה, עוסק בדיוק באותו מקרה, אך המשנה מחלקת בין שתי תוצאות אפשריות, בכל אחד מהשינויים:  השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה: אם החליקה – פטור, ואם הוחמה – חייב. 
אם החליקה בבקעה, השוכר פטור, כיוון ש''אפשרויות החלקה'' בהר הרבה יותר גבוהות מאשר בבקעה. 
לעומת זאת, אם מתה מחמת החום בבקעה – חייב, כיוון שהסיכוי למות מחום בבקעה, גדול משמעותית יותר מלמות מחום בהר, ומכיוון שהוא היה אמור להיות בהר, אנו מחייבים אותו על הליכתו לבקעה תוך כדי העלאת הסיכויים למיתה מחום. 
במקרה הפוך, הדינים יהיו הפוכים: אם שכר חמור להוליכה בבקעה והוליכה בהר: אם החליקה – חייב, אם הוחמה – פטור. 
 

הנושא

על כך שואלת הגמרא מיד בתחילתה: מאי שנא רישא דלא קא מפליג, ומאי שנא סיפא דקא מפליג? מדוע בתחילת המשנה לא חילקנו בסיבת המוות, ואילו בסיפא, בהמשך המשנה חלקנו, בין אם מתה מהחלקה או מחמת החום?
עונה הגמרא, שהרישא עוסקת שהחמור מת מחמת אוויר, ואז אין קשר חד חד ערכי, בין המוות לסיבת המוות. לכן פסקנו ברישא, בכל מקרה יהיה חייב.
 

מהו המסר?

העמדת המשנה למקרים של הרישא, מלמדת אותנו על ''הרגלי החמור''. אם המשכיר התנה עם השוכר ללכת עם החמור רק בהר, או רק בבקעה, כנראה נובע מתוך ''היכרות החמור עם מקום זה''. כלומר, החמור רגיל להר, ולכן שינוי מקום לבקעה עלול לגרום לו ''מיתה מחמת אוויר'' – מוות מחוסר התאמה. החמור ''רגיל'' לאזור מסוים, לטמפרטורה מסוימת, לרמת לחות מוגדרת וכן הלאה, כל שינוי – משפיע על מערכות הגוף שלו, ועלולות לדרדר אותו עד כדי מיתה. לכן, ברישא חייבנו בכל מקרה של שינוי.
גם ביחס לבני אדם ניתן לומר כי הרבה מאוד אנשים ''לא אוהבים שינויים''. אוהבים לחיות את החיים המוכרים והידועים: החברה, העבודה, המשפחה, מקום מגורים וכן הלאה. שינוי יכול להלחיץ אותם, יכול לגרום להם אי נוחות רבה עד כדי אובדן כושר או יכולת תפקוד יומיומי רגיל. אם אנשים כאלו חייבים לעבור שינויים, יש לבצעם, תוך כדי הכנה מדוקדקת, לימוד והפנמה של המצבים החדשים, ומתן ''חודשי הסתגלות'' וכדו', על מנת להקל ולהרגיע.
כמו מבוגרים, כך גם, יש לא מעט ילדים, אשר נלחצים משינויים, ממצבים לא מוכרים ופוחדים מאוד לבצעם.
קודם לכל, יש לזהות מצבים אלו, ולאחר מכן, יש לתמוך לאורך כל הדרך המבצעת שינויים, לתת כתף ויד אוהבת ותומכת, על מנת שהילד לא ייכנס למשברים קשים, העלולים לדרדר את התנהגותו ותפקודו. הבנה והכלה של המצב, תוך כדי חיזוקים רבים, יכולים לסייע המון לעבור את השינויים בצורה ''נורמאלית'' וטובה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]