סקר
מסכת בבא קמא:





 

מידת ההקשבה / רפי זברגר

בבא מציעא דף עו ע"א-ע''ב

 

הרקע

המשנה הראשונה של פרק שישי, השוכר את האומנין פתחה במשפט: השוכר את האומנין והטעו זה את זה – אין להם זה על זה אלא תרעומת. יש בגמרא שני הסברים למילה ''הטעו'':
1. אמר בעל הבית לאחד מהפועלים לשכור עבורו פועלים נוספים בארבעה דינרים, והלך השליח ואמר להם בשלושה דינרים. אומרת המשנה, כי אין לפועלים אלא תרעומת [כעס] על אותו פועל שהפסיד להם דינר במשכורתם, אבל בפועל יקבלו רק שלושה, כיוון שהסכימו לשכר זה.
2. הטעו הכוונה חזרו בהם. לפי זה משמעות המשנה, אם בעה''ב שכר פועלים, ולאחר שהסכימו לעבוד אצלו, חזרו בהם, אין לבעה''ב אלא תרעומת על הפועלים ולא יותר. וכן הפוך: אם בעה''ב חזר בו מהסכמה להעסיקם, אלא להם עליו אלא תרעומת ותו לו.
 

הנושא

בהסבר השני, מצטטת הגמרא ברייתא, ובה יש שני סייגים לדין זה:
1. במה דברים אמורים – שלא הלכו, אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה שהיא לחה [ואין אפשרות לעבוד] – נותן להם שכרן משלם. כלומר, אם הפועלים הגיעו כבר לעבודה, ומסיבות שונות אין באפשרותם לעבוד – הם מקבלים שכר, אך לא שכר מלא, אלא ממשיכה הברייתא: אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב בטל – כלומר, אומדים [משערים] כמה אדם רוצה להרוויח פחות על מנת שלא לעבוד – שכר זה מקבלים הפועלים.
2. במה דברים אמורים – שלא התחילו במלאכה, אבל התחילו במלאכה – שמין להם מה שעשו. כלומר, אם הפועלים כבר התחילו לעבוד, הם מקבלים את השכר באופן יחסי למה שהספיקו לעבוד, עד אשר חזרו בהם.
רש''י מעיר, שהברייתא הזאת לא סוברת כמו המשנה שלנו, המסיימת במשפט: כל החוזר בו, ידו על התחתונה. כלומר מי שחזר מפסיד, לעומת הברייתא הסוברת, שהפועל מקבל בכל מקרה כפי מה שעשה, ללא תלות בהפסד של בעל הבית [לפי המשנה, למשל, אם שכירת פועלים אחרים, עולה יותר מהסכום שקבעו עם הפועלים הראשונים - מורידים לפועלים הראשונים את המשכרות כדי לתת לפועליםהשניים].. 
 

מהו המסר?

יש להתאזר בסבלנות, ולשמוע עד הסוף. אילו היינו ''שומעים'' רק את המשנה, ולא היינו ''מטים אוזן'' לקרוא ולשמוע את ההסברים של הגמרא על המשנה, עלולים היינו לטעות ולחשוב, כי בדין הראשון של המשנה ''אין להם אלא תרעומת זה על זה'' – זאת ההלכה ואין בלתה, ואין מקרים אחרים, בהם הדינים הם שונים. עיקרון זה נכון בהרבה מקרים בגמרא, שבהם ישנה הרחבה או הסתייגות של הגמרא, מהבנת פשט המשנה כלשונה. אך נדמה כי, במשנה שלנו, ההרחבה ממש משמעותית וניתן לראות עד כמה חשוב ללמוד ולהשקיע עד הסוף, כדי להבין את כל התמונה בכללותה.
לימוד זה נכון, בכל דו שיח בין אנשים: אין ''להתפרץ'' ולהגיב אחרי ''חצאי דברים'' הנשמעים, ע''י הצד השני, אלא להתאזר בסבלנות, לחכות ולשמוע את כל הנאמר, ורק אח''כ להגיב. הרבה אנשים אינם יודעים להקשיב. הם ''חייבים'' להגיב מיד ששומעים חצאי דברים, והשיחה לפעמים מתנתבת לאפיקים לא רצויים, אך ורק בגלל ''חוסר הקשבה''.
אחרי שמקבלים החלטה שאמנם מעוניינים בשינוי הגישה, יש ללמוד ולתרגל זאת, וכידוע, אין דבר העומד בפני הרצון


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר