סקר
מסכת בבא קמא:





 

צניעות וענווה / רפי זברגר

בבא מציעא דף עג ע"א 

 

הרקע

הגמרא המתחילה בסוף הדף הקודם וממשיכה בדף שלנו, מביאה שלושה מקרים דומים, העוסקים בחשש לאבק ריבית:
 

הנושא

1. תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלים לך באותו מקום. מדובר על אדם שקנה מוצר במחיר זול, על מנת למכור במקום אחר במחיר יותר יקר. אומר לו חברו: תני לי בבקשה את המוצר, ואני אשלם לך את המחיר שהיית מקבל במקום השני. אם המוצר ברשותו של המוכר, מותר, אך אם המוצר ברשותו של לוקח – אסור. וזאת בגלל שפעולה זו נראית כמו ריבית.
2. המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו: תנם לי, ואני אעלה לך פירות באותו מקום. גם במקרה זה, אדם מוליך ממקום למקום, הפעם מדובר בפירות, והחבר מציע לו לקבל את הפירות עכשיו ולתת לו פירות אחרים באותו מקום אליו מתכוון ללכת. כמו במקרה הראשון, גם פה מחלקים בין שני מצבים. אם יש ללוקח פירות באותו זמן, במקום היעד – מותר, אך אם אין לו פירות באותו זמן באותו מקום – אסור.
אנו זוכרים את ההלכה שלמדנו בתחילת הפרק: אסור לקחת סאה ולהחזיר סאה, שמא מחיר הסאה יעלה ואז בעצם מחזיר לו סכום יותר גבוה ונראה כמו ריבית. 
לכן, במקרה שיש ללוקח פירות כבר עכשיו במקום היעד, ניתן לראות זאת כאילו הוא כבר מסר לו עכשיו, ולכן אין זה ריבית, אך אם אין לו עכשיו את המוצר במקום היעד – נראה כריבית ואסור. 
3. חמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול, ואינן חוששין. מדובר על סוחרים בתבואה למשל, ומעבירים את הסחורה ממקום זול למקום יקר יותר [כדי להרוויח את פערי המחיר]. מותר לאותם סוחרים לקבל כסף מאנשים עשירים במקום היוקר, על מנת להחזיר להם את הסחורה במקום הזול, כשער הזול, ואין חוששים משום ריבית. 
שואלת הגמרא, מה הסיבה לדין השלישי? על כך עונה רב פפא: ניחא ליה דמגלי תרעא. תרגום: נוח להם ''שיפתחו להם את השער''. כלומר, הסוחרים מוכנים להפסיד, למכור בשער הזול, העיקר שיכירו אותם והם ''ייחשפו לשוק''. 
 

מהו המסר?

''פתיחת השער'' בעסקים הוא מהלך עסקי הנועד לשווק ולפרסם את העסק, על מנת להגדיל את המכירות וממילא ההכנסות.
יש אנשים החושבים כי גם אישיותם חייבת ל''פתוח שער'', ודואגים להחצין את עצמם בכל הזדמנות הנקרית בדרכם.
הם חושבים ומרגישים כי כולם צריכים להכיר אותם, לשמוע על פועלם ועשייתם, בבחינת ''אם לא ראית ולא שמעת – כאילו אינך בנמצא''.
לא כך דרכה של היהדות. אנו דוגלים בצניעות וענווה. עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים, אמר שלמה בספרו (משלי פרק כ''ב, ד'). והמשיכו חכמים בהרבה אמרות כגון זו (שבת, ל', עמוד ב'): לעולם יהיה האדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי. הרמח''ל בספרו מסילת ישרים, מרחיב על כך בפרק כ''ב, ומלמד אותנו כי ענווה באה לידי ביטוי בהתנהגותו של אדם: דיבור מתון, מוכנות לספוג עלבונות ולא להגיב בתוקפנות ונתינת כבוד לכל אדם.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר