הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"והלכתא"; סיטומתא קניא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא עד ע"א

 

אמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא קניא.
למאי הלכתא? -
רב חביבא אמר: למקניא ממש,
רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע.
והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע.
ובאתרא דנהיגו למקני ממש - קנו.

מבנה הסוגיה:

1.
דינו של רבא:

אמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא קניא.

2.

למאי הלכתא? -
רב חביבא אמר: למקניא ממש,
רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע.

מחלוקת לגבי הגדרת ה"קניא" שבהלכת רבא לגבי קניין סיטומתא.

2.1
בפשטות ההלכה צריכה להיות כ"רבנן" - קבוצת אמוראים [=רבים] נגד רב חביבא שהוא דעת יחיד.

3.

והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע.

ה"והלכתא" הכריעה כרבנן, ולכאורה זו קביעה מיותרת, שהרי בין כך הכלל הוא שיחיד ורבים - הלכה כרבים.

3.1
אלא, שה"והלכתא" מוסיפה:

ובאתרא דנהיגו למקני ממש - קנו.

יתכן שה"והלכתא" פוסקת גם כרב חביבא "מקניא ממש", שקניין סיטומתא מועיל לגמרי, אבל רק במקרה שכך נהגו.

4.
קיים דיון רחב בפרשנים ובפוסקים לגבי אופיו של קניין סיטומתא ובהיקפו. עד כמה הוא תלוי רק בנוהג שנהגו הסוחרים.

5.
רמב"ם הלכות מכירה פרק ז הלכה ו:

מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם ה מקבל מי שפרע, ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח, ואין אחד מהן יכול לחזור ו בו, ויהיה זה חייב ליתן דמים.

5.1
מגיד משנה הלכות מכירה פרק ז הלכה ו:

[ו] מכר לו בדברים בלבד וכו'. זו מימרא פ' איזהו נשך (דף ע"ד) במציעא ובהלכות לשון המימרא סטומתא קניא ופירוש סטומתא רושם.
ומ"ש פסקו הדמים. לפי שקודם הפסק ודאי אינו קונה כמו שנאמר פ"ד:
ואם מנהג המדינה הוא שיקנה וכו'. מפורש שם ובאתרא דנהיגי למיקני ממש קני ושמעינן מינה כי המנהג מבטל ההלכה וכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון על פי המנהג קונין ומקנין הילכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנותו קונין עכ"ל של הרשב"א ז"ל:

כלומר, לא מדובר דווקא במנהג של "רישום" אלא כל מנהג שנהגו הסוחרים - מועיל, והכל תחת הכלל של "מנהג מבטל הלכה".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)