גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרצ"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף צ עמוד ב

'אין מוציאין פירות מארץ ישראל' - הכללים בזה (ב)

הבה נמשיך לדון בכללי דין "אין מוציאין פירות מארץ ישראל", שהרי בזמנינו לא ראינו שמקפידים בכך, וכן ידוע שכבר כמה וכמה דורות נהגו להוציא אתרוגי אר"י לחו"ל לצורך מצות ארבעה מינים. ואמנם כבר האריכו הפוסקים בבירור הענין, מה נשתנו דינים אלו בזמננו. [הנדון אודות אתרוגים עלה על שולחן מלכים, כשמגדלי האתרוגים באי קורפו העלו את מחיר האתרוגים שגדלו במדינתם, והשתדלו סוחרי אתרוגים להביא אתרוגים ממקומות אחרים למדינות אירופה, גם מארץ ישראל (ראה על כך בארוכה בקובץ 'אור הצפון' תשרי תש"ע - קו' יד, מדור 'זמן גרמא'). עוד דנו הפוסקים אודות כשרותם של פירות אר"י - לענין מצוות התלויות בארץ, וכמו כן דנו בשאלה שלפננו, האם אין הדבר תלוי בדין זה – שאין מוציאין פירות מארץ ישראל לחו"ל].

הגאון המהרש"ם זצ"ל בתשובותיו (במפתחות לח"א סי' עב בהגהה) כתב: "אגב אבאר במה שמוציאים האתרוגים מאר"י לחו"ל, והוא נגד הש"ס דבבא בתרא צ (דבריו מוסבים כלפי המאמר בסוגיין: "אין מוציאין פירות מאר"י דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות..."), וחו"מ סימן רל"א סכ"ו, ושם בבית יוסף מבואר, דכל דברים הראוים לאכילה בכלל, ודוקא כמון ותבלין מותר".

וטרם נביא מסקנת דבריו, נבאר את אשר הדגיש בלשונו "דכל דברים הראוים לאכילה בכלל" האיסור, כי רוצה לשלול בזה, את שעלה בדעת הגאון ה'בית יצחק' שדן בענין זה כלפי אתרוגים (ראה שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קכא), וז"ל: "והנה עוד יש לחוש באתרוגי אר"י, דאין מוציאין פירות אר"י לחו"ל כמבואר בב"ב דף צ... אך הדבר פשוט לדעתי, כיון דבגמרא אמרו... כגון יינות שמנים וסלתות, י"ל דוקא באלו שייך 'חיי נפש', אבל בפירות אילן אין להקפיד, ורשאים להוציא. אך מצאתי להבית יוסף סי' רלא... לענין 'להשתכר יותר משתות', דמבואר ג"כ כגון יינות שמנים וסלתות, אבל תבלין כמון ופלפלין מותר, שכתב דוקא כמון ותבלין אבל שאר דברים שראוים לאכילה בכלל יינות שמנים וסלתות מקרי 'חיי נפש', ולפ"ז אף פירות אסור להוציא...". וכמסקנת הבית יצחק נתכוין גם המהרש"ם, שכל דברים הראויים לאכילה נכללים בכלל איסור זה.

ויצויין בזה, שהבית יצחק אכן כתב נימוק להיתר על דרך זה - שלא כל דבר מאכל נכלל בכלל 'חיי נפש', וז"ל: "אך נ"ל, דבאתרוג כיון דלעת עתה (-בשעת הוצאתו לחו"ל) אינו ראוי לאכילה, לא הוי בכלל 'חיי נפש' - אף להבית יוסף". ולאור דברים אלו נמצינו למדים ששיווק חומרי גלם מפירות אר"י אין בהם חשש, כי מאחר שעדיין אינם ראוים לאכילה (-בלי בישול, כמו אתרוג) אינם נכללים בגדר 'חיי נפש'. אופן נוסף להתיר כתב ה'בית יצחק', במיוחד באתרוג, כי "במקום שאתרוגים מרובים, ולאכילה אין שוים אף חלק עשירית ממה ששוים למצוה, על כן לא שייך בזה 'חיי נפש', דעיקר נטיעה היא למצוה, על כן יש להתיר בזה", והיינו, מאחר שעיקר נטיעתם אינו לצורך אכילה, כי אם למצוה, על כן אינם נכללים בכלל "דברים שיש בהם חיי נפש".

עוד יש לציין שבשו"ת 'אפרקסתא דעניא' (או"ח ח"א סי' קג) כותב בפשיטות שלא כדעת אלו הפוסקים, שלענין איסור הוצאת פירות אר"י לחו"ל לא נכללים בכלל "דברים שיש בהם חיי נפש" רק יינות שמנים וסלתות, וגם הבית יוסף שכתב כן לענין הדין של "להשתכר יותר משתות", מודה לגבי הדין שלפננו, ששאר מיני פירות אינם נכללים בכלל זה, ולכן אין בהם שום איסור.

והנה המהרש"ם ממשיך וכותב: "ונראה לי לפי מה שאיתא בירושלמי פ"ג דסנהדרין ה"ט בסופה, ספרים שזכתה בהן אר"י אין מוציאין אותן לחו"ל, ואם כתבם על מנת להוציא - מוציא... ואם כן הכי נמי בזה, כיון דאדעתא דהכי נוטעים אותם להוציאם לחו"ל, אין איסור בזה". והיינו, כשם שלגבי איסור הוצאת ספרים מאר"י לחו"ל, אם נכתבו על דעת להוציאם מותר, הוא הדין לגבי איסור הוצאת פירות לחו"ל, שאם נטעם על דעת להוציאם מותר (עי' שו"ת מהר"ש ענגל ח"ב סי' ד).

בספרו 'משפט שלום' ביאר המהרש"ם דעתו בזה ביתר ביאור, וז"ל (קונ' 'משמרת שלום' סי' רלא סכ"ו): "בזמנינו נהגו להוציא אתרוגים ויין מאר"י לחו"ל. ונראה דכיון דמתחלה נוטעים אדעתא דהכי - וזהו הגורם ישיבת ארץ ישראל, ולכן מותר. וכה"ג איתא בירושלמי פ"ג דסנהדרין ה"ט, ספרים שזכתה בהן אר"י אין מוציאים אותם חו"ל. ר"נ בשם ר"ל, אם כתב על מנת להוציא מוציא... ועכ"פ מבואר דאם בתחלה נכתבו אדעתא להוציאם מותר, וה"נ בזה, ובפרט כיון שזה גורם רבוי נטיעת אתרוגים וגפנים שהוא ישוב הארץ - בודאי מותר", מנמק את דבריו בזה, כי גידול פירות אר"י בזמנינו על דעת להוציאם לחו"ל, הרי הדבר מחזק ישיבת ארץ ישראל, לכן הדעת נוטה שאין בזה איסור.

בשו"ת 'פרי השדה' (ח"ג סי' קפא) - כשהביא דברי המהרש"ם - הוסיף עוד בזה"ל: "ומעתה נעיין בעיקר הדין אם אסור בזמן הזה להוציא פירות מא"י לחו"ל, ונראה לי, כיון דעיקר טעם האיסור משום ישוב אר"י, שיהיה שם לצורך 'חיי נפש', וכיון שידוע שמיום שהתחילו ליטע אילנות בא"י לצורך מסחר, ושולחים משם הרבה פירות לחו"ל ונתרבה המסחר, א"כ האי הוצאה - הכנסה הוא, שעי"ז יש להרבה יהודים היושבים שם פרנסה, א"כ זהו עיקר חיי הנפש שלהם, ואם היו אסורים לשלוח הפירות לחו"ל לא היה להם ממה להתפרנס - כה"ג ודאי לא אסור... וזכר לדבר דסותר על מנת לבנות לא מקרי סתירה רק בנין, וכן מקלקל על מנת לתקן...". ויצוין, שמשמעות דבריו נוטה שהיתר זה נאמר גם כשלא היתה הנטיעה בכוונה תחילה על דעת להוציאם לחו"ל, אלא, שעצם הדבר ששיווקם לחו"ל גורם חיזוק יושבי הארץ ופרנסתם, ולכן אין בזה חשש כלל.

אמנם היו כאלו שפקפקו אודות הוצאת אתרוגים מאר"י לחו"ל, אך כבר הבאנו כמה מקורות להתיר בזה (ראה עוד 'בית הרידב"ז' עמוד ע; קובץ 'תל תלפיות', פליטה הנשארת, עמ' קכו-קמח תשובותיו של הגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל; שו"ת שאלת שלמה סי' סד), וגם ידוע שגדולי עולם אכן הורו לקחת באותן השנים אתרוגים מאר"י, ביניהם כ"ק מרן אדמו"ר מהר"י מבעלזא זי"ע, וגם בניו הגדולים של הגה"ק מצאנז זי"ע חתמו על הקריאה לקנות מאתרוגי אר"י, וכמו כן הגאון בעל ה'קול אריה' זי"ע, לכן מובן שיש לסמוך על זה למעשה, וכן עמא דבר.