סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"שיטה איתמר" / אין הלכה כשיטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא סט ע"א

 

בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגר, פלגא בהפסד.
אמר רבא: רב עיליש גברא רבה הוא, ואיסורא לאינשי לא הוי ספי. מה נפשך, אי פלגא באגר - תרי תילתי בהפסד,
אי פלגא בהפסד - תרי תילתי באגר.
אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא,
ואמר לי: דלמא רב עיליש טובל עמו בציר הוה,
ואמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה! -
אמר ליה: לאו הלכתא איתמר, אלא שיטה איתמר.
הכי נמי מסתברא,
דאי לא תימא הכי - למה ליה למיחשב ולמימר הלכה הלכה?
לימא הלכה כרבי יהודה, דמיקל מכולהו.

1.
רב כהנא אמר לרב זביד מנהרדעא, שפסיקת רב נחמן כרבי יהודה אין הכוונה שבאמת הלכה כרבי יהודה בברייתא, אלא להיפך, שאין הלכה כמותו מפני שדעתו של רבי יהודה נכללת ב"שיטה", והכלל הוא, שאין הלכה כשיטה.

1.1
"שיטה" - הגמרא מביאה רשימה של חכמים - תנאים - שסוברים דין זהה.

2.
והוא מוכיח את דבריו מכך שאם כוונת רב נחמן היתה לפסוק גם כרבי יהודה בשביל מה היה צריך להדגיש שהוא פוסק כם כרבי יוסי בנו של רבי יהודה וגם כרשב"ג, הרי רבי יהודה מיקל מכולם, ואם הלכה כמותו הרי ששתי הפסיקות האחרות מיותרות.

3.
הסבר: ההלכה בברייתא שאמר רבי יהודה וההלכה שאמר רבי יוסי בנו של רבי יהודה וההלכה שאמר רבן שמעון בן גמליאל [=רשב"ג] כולם מבוססים על אותה הנחה.

וכך משמע בחידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף סט עמוד א:

לאו הלכה אתמר אלא שיטה איתמר. כלומר כי מה שאמר הלכה כפלוני והלכה כפלוני אינו פוסק הלכה, אלא לומר שהלכה של זה תלויה בהלכה של זה דכולהו אזלי בחדא שיטתא,
ולמימר דשיטה נינהו
ולית הילכתא כחד מינייהו.

כדברינו לעיל בסעיפים 1-2.

3.1
הכלל, שאין הלכה כשיטה מבוסס על סוגייתנו. הביטוי "שיטה איתמר" - מופע יחידאי בש"ס.

4.
אין הלכה כשיטה - חשוב:
הר"ן על הרי"ף מסכת סוכה דף ג עמוד א:

אמר אביי רבי ורבי יאשיה וכו' כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן.
כל היכא דאמרי' רבי פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הם שוים בדבריהם לגמרי וכל אחד מודה לדברי חבירו

הביטוי בגמרא "אמרו דבר אחד" בא ללמד שמדובר ב"שיטה" [ראה לעיל בסיף 1.1 הגדרת "שיטה"] ואין הלכה כמותם.
"אמרו דבר אחד" - כל החכמים שמנויים ב"שיטה" אחת "הם שוים בדבריהם לגמרי, וכל אחד מודה לדברי חבירו"

4.1

ויש מי שאומר דכי האי גוונא לא חשיבא שיטה ואפשר דהויא הלכתא כוותייהו

אבל יש מי שחולק וסובר שהכלל לעיל לא הכרחי.
כנראה שהוא סובר שלהיפך הוא הנכון, מפני שאם כמה חכמים - תנאים - מסכימים זה עם זה הרי יותר הגיוני דווקא שהלכה תהיה כמותם!
ועדיין לא ברור, [בין אם נאמר שהלכה כמותם, ובין אם נאמר שאין הלכה כמותם] נגד מי מדובר, נגד חכם בודד אחר? נגד "חכמים"? נגד קבוצת חכמים אחרת?

4.2

אבל כל היכא דאמרי' רבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו כי הכא הויא שיטה

אבל לגבי הביטוי "כולהו סבירא להו" כן מתקיים הכלל שאין הלכה כשיטה.

4.3
הסבר:

שהיא קבלה ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כחד מינייהו מפני שאע"פ שהולכים בשיטה אחת אין כל דבריהם שוין ואין מודין זה לזה כי הא דשמעתין דאמרי' כולהו ס"ל
ופליגי אהדדי
דב"ש בהכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו [דיו]
ורבי בעי ד"א על ד"א
ור"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפי' טפח
ור' יהודה מודה כסתם מתני' דקתני ושאין לה שלש דפנות מדלא פליג עלה כדפליג ברישא

הנימוק שאין הלכה כשיטה במקרה הנ"ל - כשמובא בגמרא "כולהו סבירא להו" - הוא, שאין דעותיהם של כל החכמים שמוזכרים ב"רשימה" זהות לגמרי, ויש ביניהם מחלוקת בעניינים מסיימים למרות שבעניין אחד הם מסכימים [ולא כבסעיף 4 לעיל], ולכן אי אפשר לפסוק כאף אחד מהם.

4.4
וקצת קשה, מדוע לא פוסקים כמותם באותה נקודה שהיא כן מוסכמת על כולם?

4.5
והוא מביא דוגמא:

והכי נמי משמע כדאמרינן בפרק האשה רבה (יבמות דף צג א) רב הונא כרב ורב כרבי ינאי ור' ינאי כרבי חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כר' אליעזר בן יעקב וראב"י כר"ע כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

כל החכמים ברשימה מסכימים על העיקרון של "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".

4.6
אבל בפרטי הדינים הם חלוקים!!!

ואלו אינם שוין
דר' ינאי ור' חייא לא אמרו בפירות שאינן בעולם לגמרי אלא שלא הביאן לו האריס עדיין ור"מ אמרה בכל פירות דקל אף על פי שלא באו לעולם כלל
ור"א לא אמר אלא כגון שחת ואגם כדאיתא בפרק האומר בקדושין דף סב ב)

4.7
לכן:

ולפי שאין מודין זה לזה ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו

לגבי כל דעה בפני עצמה ברשימת החכמים יש דעת חכמים - שהם רבים - שחולקים עליה, וממילא הלכה כרבים - ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".

אבל קצת קשה, שהרי בסוגיה זו ברור שיש לפסוק כחכמים נגד כל דעה בפני עצמה.

4.8
והוא מוסיף:
הכלל שאין הלכה כשישה נלמד מסוגייתנו - בבא מציעא דף סט:

ובנין אב שבכולן שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף סט א) דאמרינן ודילמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר ר"נ הלכה כר"י והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג א"ל שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כרבי יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר

כאן משמע בגמרא שאין הלכה כשיטה. והגאונים למדו שזה כלל כללי לכל הש"ס, ולא רק כלל נקודתי בסוגייה זו. וכנראה שכוונת הגאונים לומר שלכך התכוונו עורכי הגמרא.

4.9
והר"ן מסביר:

והתם נמי לא מודו אהדדי

ובסוגיה זו - בבא מציעא דף סט - מדובר ששלושת החכמים מסכימים על העיקרון היסודי - שלא משלם שכר שלם - אבל הם חלוקים ביניהם בפרטים, ולכן אין הלכה כמותם.

5.
קצת קשה, שהרי לא דומה לאמור לעיל במסכת יבמות שם היתה דעת חכמים נגד כל אחד מהחכמים החולקים, ובבבא מציעא מדובר שאם פוסקים כרבי יהודה אזי ממילא אין צורך לפסוק כשאר שני החכמים. כי בסוגיה זו לא מדובר ברשימה של חכמים ובדיניהם, אלא הסוגיה מביאה את דברי רב נחמן שפסק ואמר "הלכה כרבי... והלכה כרבי...".

וכל כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו
אלא היכא דפסק תלמודא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה משיטה

והוא מוסיף: לכל הנאמר לעיל יש חריג והוא כשהגמרא פוסקת אחרת, או שמוכח כך מהגמרא. לא ברור מדבריו אם כוונתו גם למקרה שיש כלל פסיקתי בגמרא - למשל, "הלכה כסתם משנה" - שסותר דין הנובע מהכלל של "אין הלכה כשיטה"?

5.1
והוא מביא דוגמא ממסכת סוכה דף ג:

כי הא דשמעתין דפסק רבא הלכה כב"ש כדאיתא בריש פירקין בגמ' [סוכה דף ג א]
וקי"ל נמי כרבי אליעזר כמו שכתב האלפסי ז"ל בסמוך וכמו שנפרש בס"ד אבל מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו:

כאן רבא פסק בגמרא במפורש כדעת יחיד - בית שמאי - למרות שבית שמאי נכללו ברשימת החכמים המנויים ב"שיטה".

6.
ראוי לסיכום העניין:
אנציקלופדיה תלמודית כרך א, אין הלכה כשיטה [המתחיל בטור תרטז]
הערה: השארנו את מספרי ההערות לצורך בדיקת המעיין.

אין הלכה כשיטה. כשאמרו בתלמוד שפלוני ופלוני מהתנאים או מהאמוראים עומדים בשיטה אחת, הרי זה מוכיח שאין הלכה כמותם.
כלל זה אמור בגאונים1 וראשונים2, ויש לו מקור בגמרא: "לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר"3.
[טור תריז] טעם הדבר הוא לפי שאם מונים את החכמים העומדים בשיטה זו, הרי זו הוכחה שהחולקים עליהם הם הרבים, ומנו את המיעוט בשביל קיצור, ויחיד ורבים הלכה כרבים4.
ויש מהראשונים שכתב טעם אחר, קרוב לזה: כשראו חכמים שבאותו דור שאין הלכה ככל אותם שאמרו כך, אזי במקום להאריך ולומר אין הלכה כפלוני שאמר כך ואין הלכה כפלוני שאמר כך, תפסו דרך קצרה ואמרו פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, ונתכוונו לומר שאין הלכה כמותם5.
ויש אומרים טעם אחר: אף על פי שכולם עומדים בשיטה אחת בכלל הדבר, אבל מכל מקום הם מחולקים בפרטי הדינים המסתעפים מהכלל, ובכל דין ודין נחלקו החכמים על היחיד, ולכן אין הלכה כמותו מפני שבטל במיעוטו6.
שתי צורות לשיטה:
א) פלוני ופלוני ופלוני כולם סוברים כך וכך, כמו: רבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון ור' ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם7;
ב) פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, כמו: ר' שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד8.
ונחלקו ראשונים:
יש אומרים ש"אמרו דבר אחד" זוהי שיטה, שאין הלכה כן, אבל, "כולהו סבירא להו" אף על פי שאין הלכה ככולם, יש מהם שהלכה כמותו9.
ויש אומרים להיפך:
כשאמרו "כולהו סבירא להו" הרי זו שיטה ואין הלכה כאחד מהם, לפי שכל אחד מהם חולק על חברו בפרטי הדברים,
אבל "אמרו דבר אחד" אינה שיטה, ואפשר שהלכה כמותם,
לפי שלשון זו משמעה ששוים לגמרי וכל אחד מודה לחברו בכל הפרטים10.
ויש אומרים שבכל ענין הרי זו שיטה11.
יש אומרים כשאמרו "כולהו סבירא להו", אף על פי שאין הלכה כאחד מהם בפרטים המסתעפים מהכלל,
מכל מקום בעצם הכלל לפעמים כך הלכה,
ולפיכך אף על פי שאמר אביי שרבן שמעון בן גמליאל וכו' כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים, ואין הלכה כאחד מהם, [טור תריח] היינו לגבי הדינים שאמרו שנובעים מכלל זה,
אבל עצם הכלל אמיתי הוא, שהרי הלכה כר' יהושע שאמר12 שזמן קריאת שמע בשחרית הוא עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות13.
לפעמים אמרו: פלוני כפלוני ופלוני כפלוני,
כמו: רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר ור' מאיר כר' אליעזר בן יעקב וראב"י כר' עקיבא14, ואף זו נחשבת שיטה15.
כשאמרו: "כולן שיטה אחת הן"16, הרי זה כמו "כולהו סבירא להו כך"17.
במקום שהגמרא פוסקת בפירוש כאחד מאלה שעומדים בשיטה אחת, או שכך יוצא מסוגית הגמרא, הלכה כמותו אף על פי שזו שיטה18,
שבכל כלל שבגמרא יש יוצא מן הכלל19.
ויש אומרים שכשנפסקה הלכה כאחד מהם אז הלכה ככל אחד מהשיטה, שבאופן זה כל עיקר כוונת הגמרא, כשאמרו שכולם סוברים כך וכך, היא להשמיענו שכשם שנפסקה הלכה כאחד מהם כך הלכה ככולם20.
אם השמיטו בגמרא שמו של אחד מהחכמים העומדים בשיטה זו ולא הביאוהו ביחד עם האחרים, אין זו שיטה21.
כשדחו בגמרא את השיטה ואמרו: "דילמא לא היא, עד כאן לא אמר פלוני אלא" וכו', אין זו שיטה22,
ויש אומרים שאף זוהי שיטה, מכיון שלא דחו בהחלט משיטה אלא בדרך "דילמא"23.
אף בירושלמי נוהג כלל זה של אין הלכה כשיטה24,
ויש שמסתפקים לומר שאפשר שלא אמרו אין הלכה כשיטה אלא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי25.
כשמצינו בגמרא סברא חולקת על אחידות השיטה של החכמים, אז מה שאמרו פלוני ופלוני אמרו דבר אחד באו רק להוציא מאותה הסברא המתנגדת, ולא מחמת זה שאין הלכה כמותם, כמו: "אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר [טור תריט] אחד הוה אמינא" וכו'26,
אבל כשלא מצינו בפירוש בגמרא סברא המתנגדת, אין בידינו להמציא סברות מלבנו ולומר שהוצרכו להשמיענו להוציא מידי אותה סברא,
אלא אנו אומרים הכלל שאין הלכה כשיטה27.

וקשה לי מאד, שבכל הסיכום הנ"ל אין התייחסות כלל לקושי שהעלינו לעיל בסעיף 5!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר