סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

מה לי אחד, מה לי שניים / רפי זברגר

בבא מציעא דף סט ע"א 

 

הרקע

המשנה בדף הקודם עוסקת בעסקת ''מחצית שכר''. אין מושיבים חנווני למחצית שכר.. אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל בטל. מדובר בסוחר האומר לחברו: קח פירות ומכור אותם, ואנו נחלוק ברווחים. מסבירים בהמשך, שעסקה כזאת נחשבת כאילו חצי מלווה וחצי פיקדון. וזאת מכיוון, שהסוחר מקבל על עצמו אחריות על חצי מהפירות, אפילו אם יקרה אונס, ולכן – מגדירים חלק זה כמִלווה [גם בהלוואה הלווה חייב באחריות]. ומכיוון שהסוחר ''מתעסק'' גם בחצי השני של הפיקדון, רואים זאת כריבית על חצי של המלווה. בגלל ריבית זו, המשנה אוסרת לבצע עסקה מעין זו.
באיזה מקרה מותר לבצע עסקה כזאת? אם נותן לו שכר על העיסוק בחצי הפיקדון. מכיוון שנותן לו שכר, אין פה ריבית.
המשנה ממשיכה ומלמדת דין נוסף הבנוי על אותו עיקרון:... ואין שמין עגלים וסייחים למחצה, אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. סוחר נותן לחברו עגלים וסייחים [חיות קטנות] על מנת לגדלם, ולבסוף יתחלקו בחצי הרווח. גם במקרה זה, הסיבה היא שחצי הופך להיות מִלווה, והעיסוק שלו בחצי השני של הפיקדון, נראה כמו ריבית על ההלוואה. 
 

הנושא

רב [זהו שמו של החכם] מתייחס בגמרא למקרה השני המתואר במשנה [לשום עגלים וסייחים]: מותר שליש בשכרך – מותר. רב מלמד אותנו, כי ניתן לבצע ''עסקת מחצית שכר'' במקרה ומסכמים ביניהם באופן הבא: כל הרווח מעבר לשליש מהשווי הנוכחי של העגלים, יהיה של המגדל. כלומר, כבר בשלב זה, בעל העגלים נותן לו שכר עתידי, ולכן בעצם אין פה נתינת ריבית של המגדל. שמואל מקשה על שיטת רב: לא מצא מותר שליש – ילך וישוב לביתו? האם כשהרווח לא היה יותר משליש – במקרה זה, המגדל לא מקבל שכר, ושוב חוזרת בעיית הריבית.
שמואל סובר שעסקה כזאת מותרת, אך ורק אם בעל החיות נותן למְגָדל ''שכר מפורש'' , בלשון הגמרא: קוצץ לו דינר.
רב מתייחס לדברי שמואל, ובהסבר השני בגמרא לדבריו, מעמידים את הדין במקרה ויש למגדל חיות משלו. ואז - חיה נוספת לא מהווה תוספת עבודה. בלשון הגמרא: גביל תורא, גביל תורַי. אם הוא מפטם את השור שלו, אין זה משנה שיש פה עוד שור נוסף לפטמו – זו אותה עבודה. לפי הסבר זה: אין פה ריבית, כיוון שהמגדל לא משקיע מאמץ בגידול השור הנוסף שקיבל. .  
 

מהו המסר?

העיקרון של גביל תורא, גביל תורי מלמד אותנו, שלא פעם, אנו יכולים לבצע "משימה גדולה" יותר, באותו מאמץ כאילו יש לנו רק "משימה קטנה". במקרה שלנו: שור אחד או שני שוורים – דורשים מאמץ דומה.
לפעמים אנו או ילדינו מתעצלים לבצע משימה. מעבר לחינוך שלנו ושל ילדינו לחריצות ולעשייה ללא פשרות, חינוך המלמד אותנו שלא להתעצל ולא לחפש את "החיים הקלים", ישנם מקרים בהם נראה כאילו יש ''תוספת עבודה קשה לפנינו'', אך מכיוון שממילא אנו חייבים לעשות ולעבוד, התוספת, אינה כל כך משמעותית, והיא סך הכול ''נבלעת'' בעבודה הנוכחית, ו''אין להתרגש מכך''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר