סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

התחשבות בהוצאות אנרגיה / רפי זברגר

בבא קמא דף מג ע"ב

 

הרקע

רבי שמעון בן לקיש פסק: שור שהמית את העבד שלא בכוונה – פטור משלושים של עבד [אדם המזיק לעבד, משלם קנס של שלושים שקלים].
ומסביר שם את דינו על פי הפסוק: כסף שלושים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל. עושה רבי שמעון היקש בין שני חלקי הפסוק ואומר: כל זמן שהשור בסקילה – הבעלים משלמים שלושים שקל,
אחרת – אין הבעלים חייבים לשלם את שלושים השקלים. 
רבה מוסיף דין דומה לזה של רבי שמעון ואומר: שור שהמית ''בן חורין'' [שור ''רגיל'' שאינו משועבד למישהו אחר] "שלא בכוונה'' – פטור מתשלום כופר, מאותה סיבה של רבי שמעון: כל עוד השור אינו נסקל [אם הרג שלא בכוונה – לא מקבל עונש מוות!], גם בעליו לא משלמים כופר [תשלום של בעל השור כאשר הוא הורג בן אדם]. 
אביי הקשה מהגמרא בירושלמי: המית שורי את פלוני – הרי זה משלם על פי עצמו. לכאורה אנו רואים שמשלמים כופר, למרות שהשור אינו נסקל. 
דוחה הגמרא ואומרת כי מדובר ב''ממון'' ולא ב''כופר'', ואז רואים כי ייתכן תשלום ממון ללא הריגה (בניגוד לדעת רבה). 
ממשיכה הגמרא להקשות מסופה של אותה משנה בירושלמי: המית שורי את עבדו של פלוני – אינו משלם על פי עצמו (כאשר הודה בדבר). 
 

הנושא

ממשיכה הגמרא ושואלת: אם מדובר במשנה זו ב''ממון'', מדוע אינו משלם על פי עצמו
על כך עונה רבה, הייתי יכול לתרץ ''תירוץ פשוט'' שהרישא של המשנה עוסקת ב''דמים'' והסיפא ב''ממון''. אבל בכל אופן רבה מביא תירוץ נוסף:
גם ברישא וגם בסיפא עוסקים ב''ממון''. והרישא שמשלמים כופר על פי עצמו, מדובר במצב מאוד מיוחד: יש עדים שהעידו שהשור הרג,
אך העדים לא יודעים אם השור היה תם או מועד, ואז בא בעל השור הניזק, וטוען שהשור היה מועד, ואז ''משלם על פי עצמו''.
מקוצר היריעה לא נמשיך את מהלך הגמרא הארוך קמעה. 
 

מהו המסר?

מן העובדה שרבה מעדיף לתרץ תירוץ ''משמעותי'' ולא ''תירוץ פשוט'', ניתן ללמוד כי יש להשתדל לא לחפף בהסברים. כדאי להתאמץ למצוא הסבר מניח את הדעת, שיספק את כולם, ולא להסתפק בתשובה ''מן השפה ולחוץ''.
תכונה זו נכונה לכל מישור בחיים, וגם למישור הבינאישי. כדי ש''הצד השני'' ירגיש איתנו בנוח, שומה עלינו לתת לו הסברים מניחים את הדעת, ''היושבים על ליבו ונפשו של האדם''. כן הדבר גם בקשרים בין הורים וילדים. אם הורה מנסה ''להעיף את הילד'' בתשובות כלאחר יד, אין ספק שהילד חש בזאת, ולא תתיישב דעתו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר