מחשבה רעה אינה מצטרפת / רפי זברגר

בבא קמא דף מא ע"א

הרקע

המשנה בדף שלנו עוסקת בשור שנגח בן אדם וכתוצאה מכך, האדם נפטר. פוסקת המשנה: מועד – משלם כופר, ותם פטור מן הכופר, זה וזה חייבים מיתה . כלומר, את תשלום הכופר מחויב רק שור מועד [נגח כבר שלוש פעמים], אך שור תם [נגח פחות פעמים] פטור מכך. בכל מקרה שניהם מחויבים מיתה.
 

הנושא

מיד הגמרא שואלת שאלה המתבקשת מאליה: וכי מאחר דמתם קטלינן ליה, מועד היכי משכחת ליה? בתרגום חופשי: אם פסקנו במשנה שגם תם חייב מיתה, כיצד בכלל ניתן להגיע למצב שיש שור מועד. הרי בעודו תם הוא כבר נהרג ע''י בית הדין? ישנן מספר תשובות לשאלה זו, נצטט את התשובות שאין עליהן קושיות, ולבסוף נציג את התשובה הראשונה. 
1. רב פפא – הרג וברח לאגם, שוב הרג ושוב ברח לאגם, וכך הגיע להיות שור מועד למרות שכבר נתחייב מספר פעמים מיתה לפני כן.
2. רב אחא – שהוזמו זוממי זוממים. כדי להבין תשובה יפה זו, נקדים מספר הקדמות:
• עדות של שני עדים או יותר ניתן לבטל במספר דרכים. אחת הדרכים נקראת ''הזמה''. משמעות ''הזמה'' היא שבאים שני עדים לאחר העדות הראשונה ואומרים, כי העדים הראשונים לא יכלו להעיד את עדותן, כיוון שבאותו הזמן שהם העידו עליו, הם היו עם העדים השניים במקום אחר לגמרי, ולא יכלו לראות את המעשה שהעידו עליו. 
• עדים השניים נאמנים, והופכים את העדים הראשונים ל''עדים זוממים'' ולכן מתבטלת העדות הראשונה, והפסק דין שהתקבל בעקבות עדותם מתבטל גם הוא. 
• אם יש עדים נוספים ["כת" שלישית של עדים] המזימים את העדים השניים, מאמינים תמיד לעדים האחרונים, ולכן העדים השניים הופכים להיות ''עדים זוממים'' והעדים הראשונים חוזרים להיות עדים כשרים, ולכן פסק הדין שבוטל בעקבות העדות השנייה חוזר להיות בר תוקף כבראשונה. 
לאור הקדמות אלו נוכל להבין את תשובתו של רב אחא: באו שני עדים והעידו פעמיים, על שתי נגיחות של שור מסוים. בעקבות עדות זו היו צריכים להרוג את השור. אך, בטרם הוציאו את גזר הדין לפועל, באו עדים נוספים והזימו את הכת הראשונה, בשתי עדויותיהם. בכך בעצם ביטלו את פסק הדין, ולכן השור לא נהרג. לאחר עדות נוספת של העדים הראשונים על נגיחה שלישית, באה כת שלישית והזימה את הכת השנייה על כל עדויותיהם. בכך הפכו את העדים של הכת השנייה להיות עדים זוממים והחזירו את הכת הראשונה להיות נאמנת. כלומר, בנקודה זו, בבת אחת, השור הפך להיות משור תם לשור מועד, כיוון שברגע זה אנו מקבלים בחזרה את שלושת העדויות של הכת הראשונה על שלוש נגיחות של השור, וזהו המצב בו שור תם הפך להיות לשור מועד ללא שנהרג קודם לכן. 
3. תשובה הראשונה של הגמרא הייתה של רבה, שאמר: כגון שאמדוהו לשלושה בני אדם. לפי הסבר זה, ייתכן להפוך שור להיות מועד, ללא שלוש נגיחות בפועל, אלא על פי אומד והשערה, כי השור הזה עלול לנגוח שלוש פעמים, ובעקבות ''אומד'' זה, הופך השור להיות מועד מיד לאחר הנגיחה הראשונה. 
רב אשי דוחה הסבר זה בטענה כי: ''אומדנא לאו כלום הוא'' – אי אפשר לפסוק הלכה, לפי השערות ואומדנות. 
 

מהו המסר?

לפי תשובת רבה, אנו מחשיבים ''מחשבה רעה'' של השור כמעשה ממש, וכאילו שהוא נגח כבר שלוש נגיחות, למרות שבפועל נגח רק נגיחה אחת. דעתו של רבה לא נפסקה להלכה, ואנו לא מתייחסים לאומדן ולא משערים כי מחשבות רעות של השור נחשבות כאילו הוא יישם בפועל את מחשבותיו.
ואמנם ידוע לנו כי גם הקב''ה אינו "מצרף מחשבה רעה למעשה" אלא רק מחשבה טובה. כלומר, אם אדם חשב לעשות מעשה טוב, ובסופו של דבר לא יצא לפועל, הקב''ה ''מחשיב'' זאת, כאילו האדם עשה את הדבר הטוב למעשה.
גם עלינו מוטלת חובה זו, של התייחסות חיובית וטובה לאדם שיש לו מחשבות טובות, ובוודאי לילדים שלנו. אפילו אם מחשבות אלו לא יצאו לפועל, אנו נתייחס למחשבות אלו ביחס אוהד וחם, כאילו בוצעו המחשבות הלכה למעשה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]