הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אסמכתא לא קניא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא סו ע"א-ע"ב

 

הלוהו על שדהו.
אמר רב הונא: בשעת מתן מעות - קנה הכל,
לאחר מתן מעות - לא קנה אלא כנגד מעותיו.
ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.
עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה,
קרעיה רב יהודה לשטריה.
אמר ליה ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך. -
אמר ליה: דרדקא קרעיה? גברא רבה קרעיה, חזא ביה טעמא וקרעיה!
איכא דאמרי, אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו.
הדר אמר רב נחמן, אפילו בשעת מתן מעות - לא קנה ולא כלום.
איתיביה רבא לרב נחמן: אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי - הרי היא שלו! -
אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא, ומניומי אמר אסמכתא לא קניא. -
ולמניומי קשיא מתניתין! -
איבעית אימא: מתניתין רבי יוסי היא, דאמר: אסמכתא קניא
איבעית אימא: דאמר ליה קני מעכשיו.

מבנה הסוגיה:

כנראה שמכאן מתחילה סוגיית "אסמכתא לא קניא".
נראה בפשטות שזו אחת משלוש הסוגיות המרכזיות בש"ס בעניין אסמכתא קניא או אסמכתא לא קניא - ראה להלן.
הערה: לא נעסוק בפרטי התוכן, אלא נדגיש רק כמה נקודות במבנה הסוגיה ובמהלכה.
סוגיה זו נדונה בהרחבה בפרשנים ובפוסקים, ואני לא באתי אלא להעיר כמה הערות:

1.

הלוהו על שדהו.
אמר רב הונא: בשעת מתן מעות - קנה הכל,
לאחר מתן מעות - לא קנה אלא כנגד מעותיו.
ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.

מחלוקת בין רב הונא ורב נחמן.

2.

עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה,

רב נחמן פסק הלכה למעשה על פי דעתו.
הגמרא מדגישה שרב נחמן עשה זאת אצל ראש הגולה.
נראה שעשה זאת כהחלטה של בית הדין שישב אצל ראש הגולה [ראה "שוטנשטיין", הערה 14], או אולי בא להדגיש את מעמדו המיוחד של רב נחמן שהיה "חתנא דבי נשיאה" [=חתן של בית הנשיא] ולכן הלכה כמותו.

2.1

קרעיה רב יהודה לשטריה.

הגמרא מעידה שרב יהודה קרע את השטר שכתב בית הדין ללווה, שטר שהקנה את השדה ללווה על סמך פסיקת רב נחמן.

2.2

המשך ה"סיפור":

אמר ליה ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך. -

כנראה בגלל שרב נחמן ורב יהודה לא נפגשו ביניהם בענין זה. אולי רב יהודה לא היה שותף בבית הדין של ריש גלותא!

2.3

אמר ליה: דרדקא קרעיה? גברא רבה קרעיה, חזא ביה טעמא וקרעיה!

רב נחמן מגיב ביראת כבוד להתנגדותו של רב יהודה, אבל לא ברור אם רב נחמן חזר בו מפני כך.

2.4
דעה אחרת אודות תגובתו של רב נחמן:

איכא דאמרי, אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו.

רב נחמן ביטל את דעת רב יהודה ואת מעשהו, וקבע שהוא - רב נחמן - המוסמך ביותר לפסוק [בדיני ממונות], ראה "שוטנשטיין", הערה 16.

2.5
קצת קשה, כיצד יש מחלוקת היסטורית מה היתה תגובתו של רב נחמן, ובעיקר שמדובר בשתי עדויות סותרות לגמרי - זו שבסעיף 2.3, וזו שבסעיף 2.4.

3.

הדר אמר רב נחמן, אפילו בשעת מתן מעות - לא קנה ולא כלום.

רב נחמן חזר בו מדעתו - לעיל בסעיף 1.

3.1
לפי המתואר בסעיף 2.3 הרי חזרתו של רב נחמן מסתברת כי השתכנע מרב יהודה, אולם לפי המתואר בסעיף 2.4 קצת קשה מדוע חזר בו. ואלי דווקא חזר בו כדי ללמדנו שגם חכם כמוהו שהיה מומחה בדיני ממונות והיה הדיין הבכיר בבית הדין בכל זאת ראוי שיחזור בו כשנצרך.

4.

איתיביה רבא לרב נחמן: אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי - הרי היא שלו! -

רבא מקשה על רב נחמן - לאחר שחזר בו - ממשנתנו.

5.
רב נחמן עונה לרבא:
לפני התשובה עצמה רב נחמן מסביר את דבריו:

אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא, ומניומי אמר אסמכתא לא קניא. -

רב נחמן מתכוון לומר שבתחילה הוא עצמו סבר ש"אסמכתא קניא", אבל מניומי חלק עליו וסבר "אסמכתא לא קניא", ובגלל מניומי הוא - רב נחמן - חזר בו, כלעיל בסעיף 3.
כך מסביר רש"י:
רש"י מסכת בבא מציעא דף סו עמוד א:

אני אומר אסמכתא קניא - הייתי רגיל לומר: קנה הכל, דאסמכתא קניא, אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי,
והא אסמכתא היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה.

5.1
רב נחמן רק מסביר מדוע חזר בו, אבל הוא לא ענה על קושיית רבא ממשנתנו.

6.
חוזרת קושיית רבא על רב נחמן ועל מניומי:

ולמניומי קשיא מתניתין! -

7.
תשובת הגמרא [או תשובת רב נחמן]:

איבעית אימא: מתניתין רבי יוסי היא, דאמר: אסמכתא קניא

יש מחלוקת תנאים במסכת בבא בתרא דף קסח, ומשנתנו היא כדעת רבי יוסי שם, אבל רב נחמן ומניומי סוברים/פוסקים כדעת רבי יהודה שם ש"אסמכתא לא קניא".

7.1
קצת קשה לי, מדוע בתחילת הסוגיה במחלוקת בין רב נחמן ורב הונא [ורב יהודה] לא צויין שזו מחלוקת תנאים, ומדוע הגמר לא אמרה "לימא כתנאי" או "כתנאי".

8.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סו עמוד ב
הסבר אחר:

איבעית אימא: דאמר ליה קני מעכשיו.

במשנתנו מדובר שלא באסמכתא מפני שהלוה אמר למלוה "קני מעכשיו", ולכן אין סתירה לכלל של "אסמכתא לא קניא" - כשיטת רב הונא; רב יהודה; מניומי ורב נחמן לאחר שחזר בו.

9.
והגמרא ממשיכה לדון לגבי אסמכתא: היא מביאה דין שמתאים לדברי רב נחמן לפני שחזר בו ודין שמתאים לפי רב נחמן אחרי שחזר בו:

אמרו ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעאי משמיה דרב נחמן: האי אסמכתא, בזמניה - קניא, בלא זמניה - לא קניא. -
אמר להו: כל מידי בזמניה קני בלא זמניה לא קני.
דלמא הכי קאמריתו: אשכחיה בגו זמניה ואמר ליה: קני - קני,
בתר זמניה ואמר ליה קני - לא קני.
מאי טעמא - מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה.
ולא היא, דאפילו בגו זמניה נמי לא קני.
והאי דקאמר ליה קני - קא סבר: כי מטי זמניה לא ליתי ליטרדן.
אמר רב פפא: האי אסמכתא, זימנין קניא וזימנין לא קניא.
אשכחיה דקא שתי שכרא - קני,
דקא מהפך אזוזי - לא קני.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי?
אי נמי, איניש אחרינא אסמכיה אזוזי?
אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי - ודאי קני.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר, כי היכי דלא תיתזיל ארעיה? -
אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא - ודאי קני.

10.
מסקנה וקישור לדין של "אפותיקי" - כאילו "אסמכתא קניא":

ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן אסמכתא לא קניא - אפותיקי הויא למיגבא מינה.
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה קני לגוביינא?
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא, ואי אמר קני למיגבא מיניה - קני? סוף סוף אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא! -
אלא אפותיקי דאמר רב פפא מאי היא? -
דאמר ליה: לא יהא לך פרעון אלא מזו.

11.
מסקנת סוגייתנו שכל האמוראים בסוגייתנו סוברים "אסמכתא לא קניא".

12.
סוגיה מרכזית נוספת בענין אסמכתא - בבא בתרא דף קסח:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קסח עמוד א:

מתני'. מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר לו: אם לא (נתתי) +מסורת הש"ס: [אתן]+ לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן - רבי יוסי אומר: יתן, רבי יהודה אומר: לא יתן.
גמ'. במאי קמיפלגי?
ר' יוסי סבר: אסמכתא קניא,
ורבי יהודה סבר: אסמכתא לא קניא.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה? ואין הלכה כרבי יוסי.

בסוגיה זו רב נחמן פסק כרבי יוסי - "אסמכתא קניא",

12.1
ומשמע בגמרא שגם לפי רבי יוחנן הלכה בסוגייתנו תהיה כרבי יוסי כי רבי יוחנן קבע כלל הכרעתי כללי - במסכת עירובין דף מו - שהלכה כרבי יוסי מחברו [מחבריו?]

12.2
ורבי אמי פסק להיפך.

13.

ראה מה שכתבנו על מסכת נדרים דף כז:

בגמרא:

ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!
שאני הכא, דמיתפסן זכותן.
והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,
ור' יהודה אומר: לא יתן;
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!
שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.
והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

14.
מבנה הסוגיה:

הערה: סוגיה זו של "אסמכתא" נדונה בהרחבה רבה בכל הדורות.
אני לא מסביר את תוכן הסוגיה אלא רק המבנה שלה:

15.
הגמרא מקשה, הרי "אסמתכא לא קניא"!

ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!

15.1
הגמרא מיישבת:

שאני הכא, דמיתפסן זכותן.

16.

והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,

רבי יוסי סובר "אסמכתא קניא"

16.1

ור' יהודה אומר: לא יתן;

רבי יהודה סובר "אסמכתא לא קניא"

16.2

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!

"רב" כבר פסק שלא כרבי יוסי.
הערה: מדוע "רב" לא ניסח את הפסק בניסוח חיובי: "הלכה כרבי יהודה דאמר אסמכתא לא קניא"
עד כאן הקושיה.

16.3

הגמרא מיישבת:

שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.

17.

והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

ה"הלכתא" כוללת כלל + 2 מיגבלות.
ה"הלכתא" עצמה פוסקת כעיקרון "אסמכתא קניא", כלומר לא כ"רב" שאמר שאין הלכה כרבי יוסי שסובר "אסמכתא קניא".
זאת אומרת שרב פסק "אסמכתא לא קניא" וה"הלכתא"פוסקת "אסמכתא קניא"!

17.1
זה כמעט המקרה היחידי בש"ס שאמורא פוסק: "הלכה כ..." או ["אין הלכה כ.." - כבסוגייתנו] ומייד אח"כ הגמרא פוסקת "והלכתא..." [בין אם ה"והלכתא" להיפך מ"הלכה כ...", בין אם תואם ל"הלכה כ..."]:
"רב" פסק שלא כרבי יוסי, וממילא "אסמכתא לא קניא":

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!

ומייד היא פוסקת להיפך - "אסמכתא קניא":

והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

18.
רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:

ג וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמר לו אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן לו, לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא.

מגיד משנה הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:

[ה] וכן מי שפרע מקצת חובו וכו'. זו משנה פ' גט פשוט (דף קס"ח) וקי"ל כר"י דאמר הכין ודלא כרבי יוסי כדאיפסיקא הלכתא בגמרא והטעם לפי שהוא תלה הדבר בחזרת השטר ואינה ביד המלוה אלא ביד השליש. ...

במשנה שמובאת בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כרבי יהודה - ולפי הסבר הגמרא - "אסמכתא לא קניא" - כי לא עשה קניין.

19.
אבל במקרה אחר הרמב"ם כן פוסק "אסמכתא קניא":
רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:

אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה ז, והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה ח אנוס.

הרמב"ם פוסק ממש כמו ה"והלכתא" בסוגייתנו.

19.1
הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:

[ח] הכי פסיק בנדרים הלכתא דאסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב...

והוא מאריך בזה.

20
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו...
כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?

ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים הכללים הנ"ל.

20.1
לעניינינו:
מודגש שם, שהלכה כרבי יוסי גם כנגד חביריו , ובעיקר מודגש שהלכה כרבי יוסי כנגד רבי יהודה. אם כן, במשנתנו כך צריכה להיפסק ההלכה.

20.2
נשאלת השאלה: מדוע בסוגייתנו, רבי אמי לא פוסק כמו הכללים שקבע גם רבי אסי? ומדוע הגמרא לא פסקה כמותו בהתאם לכללים שבגמרא בעירובין.

20.3
אולי לכן תוס' קובע שהגירסא בגמרא צריכה להיות:

" אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: [אין] הלכה כרבי יוסי. "

21.
המשך הדיון בסוגיה המקבילה במסכת בבא בתרא:

זאת אומרת שכל החכמים בסוגיה פוסקים שאין הלכה כר' יוסי, חוץ מר' יוחנן, שרבי אמי אומר משמו שפסק כר' יוסי.

ועדיין שאלתנו במקומה: מדוע כל החכמים פסקו בניגוד לר' יוסי – בניגוד לכללי הפסיקה שבגמרא, בערובין. וכן אפשר לשאול: לפי גירסת תוס' הרי ר' יוחנן חולק על רב, והכלל הוא שבמחלוקת רב ורבי יוחנן ההלכה היא כרבי יוחנן.

21.1
אלא שצריך לומר שההלכה נפסקה כרב נחמן – על פי תוס' שגורס שרב נחמן פסק שלא כר' יוסי – מפני שיש הוכחות מכמה מקומות – כפי דברי תוס' – שרב נחמן סובר "אסמכתא לא קניא". והתוס' מביא ראייתו מהסוגיה בבבא מציעא, שרב נחמן שינה דעתו, שם בסוגיה, וגם כאן, כנראה בתחילה סבר רב נחמן "שאסמכתא קניא" ואחרי ששמע מרבו – רבה בר אבוה – שאסמכתא לא קונה, שינה רב נחמן וגם סבר כך.

21.2
נראה לי שאפשר להעיר ולסכם כך:
למרות שבדרך כלל ההלכה כרבי יוסי במשנה אבל הסוגיה המרכזית יותר בנושא של אסמכתא היא במקום שמביא התוס', ולכן ההכרעה הסופית צריכה להיות לפי הסוגיה המרכזית / סוגיה עיקרית /.

21.3
גם אם נאמר שבסוגייתנו הגרסא היא כבדפוסים שרב נחמן אומר שההלכה היא כן כרבי יוסי, הרי צריך לומר, כפי שאומרים הפרשנים, שאת הסיומת בסוגיה: "ואין הלכה כר' יוסי" אומרת הגמרא ולא רבי אמי.
כלומר, הגמרא מכריעה – וזוהי סמכותה, כפי שלמדנו פעמים רבות, שעורך הגמרא מביא את פסיקת הש"ס אפילו בניגוד לכללים הידועים.

22
חזרה לסוגייתנו - מסכת נדרים דף כז:
ראה "רבנן סבוראי", הרב זיני, עמודים: 121; 152-153 שמשווה בין שתי הסוגיות מבחינת הכרעת ההלכה ובשאלה מי ובאיזה דור הכריע כל הכרעה.

23.
ראה ב"מתיבתא" שמסכם 10 כללים לגבי דין "אסמכתא".

24.
וראה תוספות מסכת בבא בתרא דף קסח עמוד א:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה גרסינן אין הלכה ולא גרסינן הלכה -
והכי משמע בפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כז.) ההוא דאזיל ואתפיס זכוותיה בב"ד אמר אי לא אתינא עד ל' יומי ליבטלו זכותיה ולא אתא
אמר רב הונא בטילן זכותיה ופריך מרב נחמן דאמר אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא ואמאי בטילן זכותיה

וכן בתוס' המקביל - בסוגייתנו - מסכת בבא מציעא דף סו.

25.
על "אסמכתא" ראה בהרחבה באנציקלופדיה התלמודית.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)