זרימת החיים / רפי זברגר

בבא מציעא דף ס ע''א 

הרקע

המשנה האחרונה בפרק ''הזהב'', דנה בשאלה: האם מותר להיטיב עם הסחורה הנמכרת, על מנת שהקונה יעדיף לקנות אצלו, מאשר אצל חנוונים אחרים. נצטט את שתי ההלכות הראשונות של המשנה:
1. רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות, מפני שהוא מרגילם לבוא אצלו, וחכמים מתירים.
2. ולא יפחות את השער (מוזיל את המחירים) ,וחכמים אומרים: זכור לטוב

הנושא

במקרה הראשון לעיל, המוכר משתמש באמצעים חיצוניים (קליות ואגוזים) על מנת למשוך אליו את הקונים, וממילא להפחית את פוטנציאל הקניה של המתחרים. ואילו במקרה השני, השינוי נעשה במוצר עצמו.
רבי יהודה אוסר להוזיל את המחירים, מאותו חשש שאמרנו במקרה הראשון, ואילו כאן חכמים, לא רק שהם חולקים, אלא אפילו מעודדים את הוזלת המחירים. לפי חכמים, זוהי ברכה לקונים, שיש ''תחרות בריאה'' ו''כל המוזיל תבוא עליו הברכה''.
שואלת הגמרא: במקרה הראשון מהי סברת חכמים? ועונה שהזבן המחלק קליות ואגוזים יכול לומר לשכנו הזבן: אנא מפלגינא אמגוזי, ואת פליג שיסקי – אני מחלק אגוזים, ואתה יכול לחלק שזיפים. כלומר, מרשים לכל זבן להיות ''יצירתי'' ולמצוא את הדרכים שלו, למשוך אליו את הקונים, ו''כל המושך חזק יותר – יצליח כמובן למכור יותר''.
גם על המקרה השני שואלת הגמרא שאלה דומה, וגם התשובה היא דומה: משום דקא מרווח תרעא. חכמים בעד ''שוק חופשי'', בו כל זבן יוזיל את מוצריו, וכך הקונים מרוויחים וכולם מבסוטים. 
 

מהו המסר?

מה אם כן שורש מחלוקת רבי יהודה וחכמים? רבי יהודה בנו של רבי אלעי היה ידוע בשיטתו של: "לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" (כתובות י''ז, א') וכך נהג בחיו. אולי מעורבות זו עם הבריות, גרמה לו לקבוע הלכה כי אין לסוחר לעשות מעשים אשר יגרמו רעה ונזק לסוחרים אחרים. חכמים לעומתו, רואים את "חיי השוק" והדינמיות המנהלת את המסחר בשוק כערך חשוב, המסוגל לגרום לירידת מחירים – תופעה ברוכה לציבור.
הלכה נפסקה כחכמים, דבר המלמד אותנו ''לזרום בחיים'' ולתת לכוחות השוק והמסחר לעשות את שלהם.
כך רצוי לנהוג גם ביחסים בינאישיים ותוך משפחתיים, לתת לחיים לזרום, לחשוב קדימה ו''סוף הטוב לבוא''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]