גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ל"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף נח ע"ב
האם יש אופן שמותר לומר לבעל תשובה "זכור מעשיך הראשונים"?
שנינו במשנה (נח ע"ב): "כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה - והוא אינו רוצה ליקח; אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך". והרמב"ם פסק כן להלכה (בהל' תשובה פ"ז ה"ח): "וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר (ויקרא כה, יז) 'ולא תונו איש את עמיתו'", וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' רכח ס"ד).
ומחדש החיד"א זי"ע בספרו 'מראית עין' (כאן): "נראה, דאפילו עשה תשובה שלימה מאהבה, שזדונות הם כזכיות, לא יאמר לו כן, ואף שיש צד שאומר לשבחו, כלומר, שזכה לתשובה שלימה, מכל מקום - מתבייש ודאי, ובפרט אם אמר בלישנא דמשתמע לתרי אפי, ודלא כמו שכתב הרב 'עיון יעקב', עי"ש".
והנה, בדברי ה'עיון יעקב' אין לנו דברים מפורשים בזה ולאו בפירוש איתמר, לכאורה, כי אם כך משמע מדבריו, שכותב בזה הלשון: "אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואף למאן דאמר 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד' (ברכות לד:), מכל מקום קאמר כן, כלומר, שלא עשה תשובה לפי חטאים גדולים שעשה בראשונה", עכ"ל. ומשמע מלשונו, כי אילו אכן היתה משמעות הדברים - באמרו לו "זכור מעשיך הראשונים" - להביע בזה את גודל מעלתו שזכה למדרגת בעל תשובה, שהיא גבוהה ממדרגת צדיקים גמורים, היה מותר להזכיר את החטאים הקודמים, ברם דא עקא, שאדם זה שמזכיר את חטאיו הראשונים, עיקר כוונתו הוא, שחטא חטאים גדולים כאלו, שעדיין לא שב עליהם בתשובה שלימה, ולא הגיע עדיין למדרגת בעלי תשובה. ואילו לדברי החיד"א - גם כשכוונתו להביע שבחו, שזכה לתשובה שלימה עד שנתהפכו זדונותיו לזכיות, אסור לומר כן, כי סוף סוף מתבייש במה שנכשל אז בחטאו.
ובהא מילתא יש להביא הא דמצינו להלן בדין ודברים שהיה בין רבי יוחנן וריש לקיש, דמסופר בגמרא (פד.): "יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר, מאימתי מקבלין טומאה, משעת גמר מלאכתן, ומאימתי גמר מלאכתן, רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן, ריש לקיש אמר משיצחצחן במים. אמר ליה לסטאה בלסטיותיה ידע". פירש"י: "לפי שהיית לסטים, אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות". ונתקשו המפרשים (עי' מהרש"ל), הכיצד הזכיר רבי יוחנן לריש לקיש, שהיה בעל תשובה, "לסטאה בלסטיותיה ידע", הלא אסור לומר "זכור מעשיך הראשונים" משום הלאו ד"לא תונו איש את עמיתו". וכמה תשובות נאמרו בזה.
ובספר 'תקנת השבים' להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (אות י) כתב בזה: "כי בודאי אדם גדול כמותו (=כריש לקיש) זכה לתשובה גמורה מאהבה, שכל זדונותיו נעשו כזכויות להיות מאירים ומזהירים ממש כזכויות, ומה שהיה קודם רבי בין הליסטים נחשב לו לגדולה ומעלה ממש כמו עכשיו שהוא רב בין החכמים, כי כך הוא ישועת ה' יתברך למי שזוכה שמאיר את עיניו להשיג זה בעולם הזה איך העוונות כזכויות ממש שיש בהם קדושה, דעל כן נכתבו כל חטאי ישראל בתורה הקדושה הקיימת לעולמי עד, והרי לעתיד נאמר (ירמי' נ, כ) ד'יבוקש עוון ישראל ואיננו וחטאת יהודה ולא תמצאנה', ואיך נכתבו בתורה להיות למזכרת עוון לעולמי עד, ועל כרחך, דאחר התיקון הגמור שהכל נעשה כזכויות, ויאיר זה לעיני הכל איך הם זכויות אין כאן גנות ומזכרת עוון אלא שבח ומזכרת זכות...".
ובזה מיישב התמיהה האמורה: "דלא עבר ר' יוחנן ח"ו מאיסור אונאת דברים, דלא יאמר לבעל תשובה 'זכור מעשיך ראשונים', אבל ודאי גם ר' יוחנן החזיקו... דגם מעשיו הקודמין נחשבין כזכויות ואין כאן גנות כלל, ולא נתכוין לגנותו מתחילה, ואע"פ שקראו ליסטא לפי שהיה בין הליסטים...".
דבריו עולים יפה כפי שיטת ה'עיון יעקב', כי אם הכוונה באמירת 'זכור מעשיך הראשונים' היא להפליא הדבר שזכה למדרגה הנעלית של תשובה מאהבה, אין בכך משום איסור אונאה. אמנם באמת הדברים עולים יפה גם לשיטת החיד"א, כי משמע מדברי הרה"ק רבי צדוק הכהן שאין זה אמור כי אם במצבם של בני ישראל לעתיד לבא, כי אז יראו עינינו וישמח לבנו בראותינו שזכינו לכפרת עוונות באופן המועיל ביותר, שנהפכו לזכיות, ולא תהיה לנו שום בושה בדבר, וכן הוא גם בצדיקים כאלו שזכו לראות עולמם בחייהם - מעין עולם הבא, שרואים בעליל גודל זכותם, וממילא אין להם שום בושה בדבר חטאם, אולם בעוה"ז אין הדבר כן, כי גם כשנהפכו לזכיות, עדיין יש בושה בדבר, ובזה אתי שפיר דברי החיד"א, שגם בשב מאהבה אסור לומר 'זכור מעשיך הראשונים', וכאמור.
ונביא עוד מלשון 'תקנת השבים' במקום נוסף (שם סי' ה), כשהאריך במה שמצינו מדת הבושה גם לאלו שזכו לכפרת עוונות ונהפכו זדונות לזכיות, כי "זהו מדריגת זדונות כזכויות שבעולם הזה, לא כלעתיד, ד'יבוקש העוון ואיננו', כי יהיה גלוי לכל איך הוא זכות ואינו עוון כלל ואין בוש כלל, אבל בעוה"ז אין זה גלוי ומבורר לעין איך הוא כן, שאע"פ שחשב לאיסור וכוונתו מיהת לאיסורא, לא יצא מכלל שוגג... דנקרא חטא, ומה שמביא לידי זכויות אחר כך הוי כמו עבירה לשמה דנמי צריך סליחה וכפרה על העבירה... ולכך בעוה"ז יש לו בושה מזה עדיין, ואסור לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, אפילו למי ששב מאהבה, מכל מקום יש לו בושה מעבירות שקדמו, דעכ"פ בשעת העבירה היה מרוחק, אף דבאמת ריחוק זה קירוב הוא...". והנה כי כן שבזמן הזה נאמר דין משנתנו גם בשב מאהבה, וכדברי הגאון החיד"א זי"ע.
