הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"שמע מינה"+"כתנאי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא נד ע"ב

 

איבעיא להו: חומשא מלגיו או חומשא מלבר?
אמר רבינא, תא שמע: הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש.
אמר אחד: הרי עלי בעשרים ואחד,
הבעלים נותנין עשרים ושש.
עשרים ושנים - הבעלים נותנין עשרים ושבע.
בעשרים ושלש - הבעלים נותנין עשרים ושמונה.
בעשרים וארבע - הבעלים נותנין עשרים ותשע.
עשרים וחמש - הבעלים נותנין שלשים,
לפי שאין מוסיפין חומש על עילוי של זה.
שמע מינה: חומשא מלבר, שמע מינה. -
כתנאי, +ויקרא כ"ז+ ויסף חמשתו עליו - שיהא הוא וחומשו חמשה, דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: חמישיתו - חומשו של קרן.

1.
קצת קשה, שהגמרא מגיעה למסקנה "שמע מינה: חומשא מלבר, שמע מינה", ומייד אח"כ הגמרא גם קובעת שדין זה שנוי במחלוקת תנאים - "כתנאי".

1.1
נראה לי שהצירוף של "שמע מינה"+"כתנאי" - מופע יחידאי בש"ס.
אמנם, הצירוף של "שמע מינה"+"לימא כתנאי" - 2 מופעים בש"ס.

2.
רמב"ם הלכות מעילה פרק א הלכה ה:

הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא, נסתפק לו אם מעל או לא מעל פטור מן התשלומין ומן הקרבן, והחומש הרי הוא כתחילת ההקדש ואם נהנה בו מוסיף חומש על החומש,
וכבר ביארנו כמה פעמים שהחומש אחד מארבעה מן הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה...

הרמב"ם פוסק כ"שמע מינה" בגמרא וכדעת רבי יאשיה ולא כרבי יונתן.

3.
קדושת יום טוב הלכות מעילה פרק א:

ומ"ש הר"מ וכבר ביארנו כמה פעמים שהחומש אחד מהקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה. בעיא בגמרא בפרק הזהב [בבא מציעא דף נ"ג ע"ב] ופשטוה ממתניתין דערכין ואמרו ש"מ חומש מלבר ש"מ
ובתר הכי אמרינן כתנאי ויסף חמשיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר חמישתו חומשו של קרן

עד כאן הוא מעיר כדברינו לעיל בסעיף 1.

3.1

וכלל זה בידינו דבפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אין הכרע כלל לפסוק כחד מינייהו משום דשוין הן

בכל מחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן אין [בש"ס ובפרשנים] כלל הכרעתי ביניהם.

3.2

אלא הכלל הנכון בזה הוא דכל היכא דאפליגו ר' יאשיה ור' יונתן
אי מילתא דממונא היא המוציא מחבירו עליו הראיה ובשל תורה הלך אחר המחמיר

ולכן בכל מחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן יש לפסוק כבדיני ספקות, דהיינו, אם מדובר בדיני ממונות ההלכה תהיה "המוציא מחברו עליו הראיה", ואם מדובר בהלכות איסור והיתר ההלכה תהיה "בשל תורה הלך אחר המחמיר".

3.3
והוא מביא כמה מקורות לדבריו שבסעיף 3.1:

כמ"ש הרא"ש בפרק נערה המאורסה עלה דאפליגי ר' יאשיה ור' יונתן אי שלוחו של אדם כמותו גבי הפרת נדרים כתב וקי"ל כר' יאשיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר ע"כ.
וכך כתב הנמוק"י בריש פרק השואל וז"ל וכתב הרנב"ר וז"ל מיהו כיון דליכא הכרעותא במילתא נקטינן לחומרא וגבי נדרים לא מצי מפר על ידי שליח דבשל תורה הלך אחר המחמיר
וכן פסק הרמב"ן בהל' נדרים שלו
וגבי שאלה בבעלים פטור כיון דספיקא הוא המע"ה ע"כ

3.4
לאור כל הנ"ל הוא מסביר בסוגייתנו:

ואם כן הכא גבי מעילה דפליגי אי חייב ליתן המועל חומש גדול או חומש קטן מספקא לא מפקינן ממונא מיד המוחזק דהמע"ה
ולענין הלכה אינו נותן חומש גדול אלא חומש מלגאו כר' יונתן כמ"ש הר"מ לעיל בנסתפק אם מעל או לא מעל אין מוצאין מידו כלל
א"כ איך פסק הכא הר"מ דנותן חומש מלבר.

מכיוון שבסוגייתנו מדובר בתשלום חומש על "מעילה" - דיני ממונות - לכן יש לפסוק "לקולא" [לטובת המשלם - שישלם פחות - על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה"] - כרבי יונתן, וקשה לכאורה על הרמב"ם שפסק להיפך.

3.5
והוא מיישב:

אבל לפי האמור לעיל דלא אמרי' הכי בספק מעילה אלא בליכא חיוב ברור כלל או חיוב גדול או חיוב קטן
אבל כשהוא ברי בחיובא אלא דאינו יודע לנו איזה שיעור חייב אמרינן חייב להחמיר וליתן עד שיאמר לא כך נתכונתי וכמו שלמדנו מדברי הרמב"ם בהל' ערכין
והכא כיון דברי בחיובא הוא ליתן חומש אלא שאינו ידוע לנו אי חייב חומש גדול או חומש קטן אזלינן להחמיר ליתן חומש מלבר כר"י

נראה לי מדבריו שהוא מחדש: כשאדם חייב כסף והשאלה היא "רק" כמה כסף הוא חייב אז לא פוסקים לפי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", אלא פוסקים לפי הכלל "בשל תורה הלך אחר המחמיר".

3.6
והוא מוסיף:

ועוד דהכא לא שייך הך כללא דכיון דמתחילה ס"ל כר' יאשייה דחומש מלבר הכי קי"ל ובפרט דאסיק תלמודא ש"מ חומש מלבר ש"מ.

בגלל מסקנת ה"שמע מינה" יש לפסוק "לחומרא" - כדעת רבי יאשיה - וכרמב"ם.

4.
ונראה לי פשוט יותר, שדיני מעילה בכללם שייכים לתחום של איסור והיתר - איסור מעילה - גם אם יש להם השלכה ממונית של תשלום חומש. ולכן יש לפסוק לחומרא ככל ספק בהלכות איסור והיתר מדאורייתא.

5.
ועדיין קשה מה ששאלנו לעיל בסעיף 1.

5.1
ועל כן נראה לי להסביר:
ה"שמע מינה" נועד להכריע במחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן בברייתא.
ויתכן שיש בזה חידוש במשמעות הביטוי "כתנאי" [ולכן לא נאמר בסוגייתנו הביטוי "לימא כתנאי"]

6.
ועוד יש להוסיף: ה"שמע מינה" בסוגייתנו מובא כמסקנה ממשנה במסכת ערכין דף כז, והמחלוקת בין שני התנאים מובאת בברייתא. אם כן, יש לפסוק כסתם משנה נגד מחלוקת בברייתא.

6.1
וההסברים לעיל - עד סעיף 6 - מתאימים גם לפי הסוברים שגם ב"סתם משנה ואחר כך מחלוקת בברייתא" אין הלכה כסתם משנה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)